[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נדב שטיימץ
/
משבר חדש-ישן

היא לא הייתה שם בשביל לראות את זה קורה לי.
איך אני משתגע, מנסה לא לבכות בלילות.
מתעורר מתוך שינה, כולי מזיע, ולא תופס שהיא לא איתי.
איך פחדתי לעמוד מולה, להגיד לה שאני אוהב אותה.
איך רעדתי כששמעתי את קולה, כאילו ירו בגבי.

עכשיו זה אחרת, אני משתגע שוב, אבל אני לא יודע למה.
אני מקבל עצבים משטויות, אני מרגיש כאילו אני מתפורר מבפנים.
אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, רק אותה אני רוצה.
אבל גם זה לא יעזור לי, כי איך שזה הולך עכשיו, אני לבד
במערכה.
כמו אז, נשארתי לבד, בלי עצמי, בלעדיה.

גם הלילה התעוררתי מחלום, התעוררתי ולא הבנתי איפה אני.
בחלום חיפשתי אותה, להתקשר אליה, אבל לא מצאתי את המספר.
והרגשתי שהיא זאת שחסרה לי בחיים, שלא ראיתי אותה שנים.
שהיא איתי, אבל לא שלי. היא של כולם, אבל לא שלי.
ולפעמים, אני מעדיף להיות לבד, מאשר לראות את זה קורה לי.

גם אתמול זה קרה לי, לא יודע למה.
השתגעתי, איבדתי את הצפון, כמעט שאיבדתי אותה.
אני לא יכול יותר לחיות ככה, אני נהפך לאיש זאב בלילות.
מחפש ציד, מחפש אימה, אבל זה לא כמו בסרט, אלה רגשות שהן
הקורבנות.
עם כל ריב שבא, משהו ממני הולך, משהו טוב.

ואז אין לי כוח לכלום, אפילו לא אליה.
רוצה להתרחק מכולם, להיות עם עצמי, לתקוע את הראש עמוק עמוק
בקיר ולקוות שבבוקר אני לא יתעורר בכלל.
אבל אז אני חוזר להיות עם כולם, והמשחק שלי גרוע, כולם רואים
את זה.
משהו לא טוב עובר עליי, משהו שאוכל אותי מבפנים.

כבר לילות שאני לא יושן כמו שצריך, אני מרגיש שאני קורס
מבפנים.
אני מרגיש שדופקים לי על הראש עם פטיש בכל פעם שאני מדבר
איתה.
אני מרגיש שמסתירים ממני דברים, אני נהיה חשדן.
כל-כך חשדן שאני כבר לא בטוח שזאת היא, אולי היא התחלפה עם
מישהי.
אבל היופי שלה נשאר אותו דבר, אותו מלאך שפגשתי פעם.

מכאן הדרך לא ידועה, אני מנסה להסתדר, לצאת לגמילה.
בוכה כל לילה שמכאן זה יהיה אחרת, אבל זה לא תופס.
כשזה בא, אז הכל נהיה שחור מסביב, והמוח שלי לא חושב צלול.
ואצלה זה כבר הסוף, אני יכול להריח את זה.
אולי אני יכול לקחת את זה למקום טוב יותר, שלא נריב יותר.

אני מצטער שאני ככה, אני פשוט לא יודע מה עובר עליי.
אני מרגיש כאילו כולם נגדי, כאילו אני היחיד שחושב כמוני
בעולם.
משהו עובר עליי, אני לא יודע מה, מבטיח שלא, אני משתגע מזה.
אני בוכה כל כך הרבה, אבל את לא שם לנגב לי את הדמעות, יש לך
דברים חשובים יותר לעשות. ואני מבין.

אני רוצה להיות אותו בן אדם שהייתי פעם. בן אדם אהוב.
היום, אני מרגיש שנוא, מרגיש מכוער, נרגע רק שאני לבד, או
איתה.
אבל הריבים לא פוסקים, ואני מתאבד בתוך עצמי.
את האמונה שלי בחיים עדיין לא איבדתי.
וגם את האמונה שלי בה לא איבדתי.
אבל האגדות שלי נשברו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מגף!

פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/9/02 12:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נדב שטיימץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה