יודעים מה אני יתחיל מהתחלה ...
נולדתי..
גדלתי מעט..
התבגרתי..(כן בטח!)
הגעתי לזמנים שכל ילד בוכה להורים שלו "אני רוצה מחשב"
כן כן גם אצלי זה הגיע בסופו של דבר ומאז החיים שלי התבלגנו..
וכיום אני בת 16 ומשהו ויש לי אינטרנט ..
הכל טוב ויפה או שלא..
כי ברגע שיש לך אינטרנט אתה לא זז ממנו וככה זה אצלי..
אני פשוט יכולה לבוא ולהגיד "שלום אני שירן ואני מכורה
לאינטרנט"
אני על המחשב 24 שעות ביממה...
וכאן מגיע הקטע המעניין הכרתי את הצ'אט.. צ'אט זה הדבר הזה אתם
יודעים שאתם יכולים לדבר עם המון המון אנשים ..
וכאן נכנס לתמונה הצאט של נענע.
ממ עכשיו אנחנו מגיעים לקטע שאני כבר שנה שם!
ייאאפיי לי אני נמצאת שנה בצאט של נענע..
מפה אני ישר מדלגת לעיקר.. אז ככה:
יש כאלה שיקראו לי אנוכית , מגעילה, טיפשה, ממ ועוד כל מיני
דברים.
ת'אמת אני די מצדיקה אותם כאילו איך?!?
איך בן אדם יכול לעשות דבר כזה..
אין לי רגשות?! (כנראה שלא !)
האם אני באמת בן אדם אנוכי, מגעיל, וטיפש?! (אני מקווה שלא! )
אתם מבינים- כאילו אני בצ'אט של נענע כבר שנה שלמה אני בחדר
שאני הכי אוהבת rock & matal  אני מכירה שם את כולם.. תזרקו לי
שם של בן אדם משם אני יגיד לכם את סיפור חייו , את כתובת, מספר
טלפון. אחים משפחה והכל!
אבל באמת כאילו לאן אפשר להגיע, כן כן מה אני יגיד לכם יש לי
חולשה לבנים מהצ'אט .. אולי זה מסביר את העובדה שהיו לי כבר 4
חברים מהצ'אט ..
כן כן קדימה תחשבו 4 ח-ב-ר-י-ם ועוד מהצ'אט מה היא משוגעת..
אז אנשים יש לי בשורה בשבילכם.. כנראה שכן! אני משוגעת.
ממ... מאיפה אני יכולה להתחיל? את הראשון שלי הכרתי בהתחלה
בהתחלה. חשבתי שהוא נורא חמוד, ולמה לא הוא גם גר קרוב אליי
התאהבתי בו והחלטתי ללכת על זה.. הכל היה טוב ויפה עד שהגיע
השני שלי שרק היינו רק "ידידים", פתאום הבנתי כמה שאני מתחילה
להידלק על ה"ידיד" שלי כמה שאני מתחילה לרדת ממספר אחד והולכת
ישר לשני..
אני יודעת שזה היה לא בסדר, אחרי הכל אני משחקת פה עם רגשות של
אנשים אני יודעת שטעיתי ..
אחרי שנפרדתי מהראשון הייתי עם השני תקופה של שלושה חודשים.
הכל היה טוב ויפה, עד שיום אחד הוא החליט לזרוק אותי כי ואני
מצטטת, "כי בגדת בי בזמן שלא היינו ביחד".
דייי כמה טיפשות יש בבן אדם אחד- איך בגדתי בך אם לא היינו
ביחד?!?
בקיצור הוא החליט לזרוק אותי..
עזבו את זה שהוא גם נורא פגע בי לפני שהוא זרק אותי..
הוא דאג לפגוע בנקודות הכי רגישות שלי אלא שאם הוא אומר משהו,
זה ישאיר צלקת לכל החיים.. וככה הוא עשה ועזב אותי. או לפחות
ככה חשבתי... (עזבו זה כבר סיפור בפני עצמו)

ישר אחריו בא החבר השלישי. אהבתי אותו. אבל איך אני אסביר את
זה.. ממ.. תבינו אני בן אדם שפוחד להישאר לבד. הייתי חייבת
מישהו זאת הייתה תקופה קשה בייחוד אחרי מספר 2 שלי ..
הייתי זקוקה למישהו והוא היה שם..
היינו חברים בדיוק שבוע, עד שהבנתי שאני באמת ובתמים אוהבת את
הידיד הכי טוב שלי מהצ'אט..
נפרדתי ממספר שלוש שלי ורצתי לזרועותיו החסונות של מספר 4..
מספר 4 הוא שלמות האדם..
הוא.. הוא ממ.. טוב.. לא משנה נעזוב את זה..
וכיום בת 16 וקצת עדיין עם מספר 4 שלי מחר אנחנו נחגוג שבועיים
ביחד ...
אבל..
(אויישש נכון שאתם שונאים את האבל תמיד יש אבל לא משנה מה)
אבל אני לא בטוחה שנישאר חברים כי כמה שאני הבן אדם הכי לא
צפוי שיגיד את זה.  המרחק מפריד ביננו..
והנה אני כאן עם חתך ענקי ביד הוא בדיוק מתחיל לכאוב לי.
אני כאן מספרת לכם את סיפור חיי ..
מקווה שאני אשאר עם הרביעי והאחרון שלי.. ככה החלטתי!
(כן בטח נכון שירן את גם תישארי איתו כנגד לכל הסיכויים)
בקיצור אנשים כאן מגיע הקטע שאני מפנה אצבע מאשימה..
אז ככה וואוו יש לי רשימה דיי ארוכה..
אני מאשימה אותכם: ההורים שלי על זה שהבאתם לי את הדבר המקולל
שנקרא אינטרנט, אלוהים שגרם לי בכלל לבזבז תאים אפורים במוח
שלי בתהייה של האם הוא קיים או לא, ואת עצמי על זה שאני חייבת
ללכת על הבנים שהכי הכי אין לי סיכוי איתם..
אני מצטערת שככה זה מסתיים אבל תבינו אותי..
נפגעתי ואני בטח אמשיך להיפגע מבנים מהצ'אט ומבנים בכלל.
אני מעדיפה לסיים את הסיפור וללכת לעשות משהו עם עצמי (כמו..
אהמ.. אהמ.. לחבוש את החתך הכואב מאוד מאוד שלי)

ת'אמת? שאני לא מבינה למה כתבתי את כל זה פשוט הרגשתי חייבת..
מהיום אני פשוט דוגלת במשפט- "בנים אי אפשר איתם.. ורצח זה
בניגוד לחוק!"
אז כאן תם ונשלם סיפורה של שירן..