[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורי טרבלוס
/
יומן הפלאפל

יומני היקר:

06.07.02
היום  הרגשתי שהרעב החל פוקד אותי. אז בעודי מחזיק בהרגשה זו
החלטתי לפקוד את דוכן הפלאפל המועדף עליי ולטעום מפרותיו. בזמן
הליכתי שיננתי את כללי אכילת הפלאפל שהכנתי עוד בילדותי לגבי
אכילה נכונה של פלאפל הכללים הם, ביס מימין, ביס משמאל וביס
מהאמצע. כללים אלו נועדו כדי להגיע לרמה נכונה של איזון ולמנוע
מצב של פיתה קרועה ונזילה בסוף המנה מצב שיגרום לכיבוס מכנסיי
מוקדם מן מהצפוי.
כשהגעתי אל הדוכן הבחנתי במצב לא אופייני לדוכן בעל רמת
פופולריות גבוהה כמו דוכן זה. כשהגעתי אליו הדוכן היה פשוט ריק
מקליינטים.
כך הגעתי מנסה להסתיר את הבעת הפליאה שלי לגבי המצב ושאלתי אם
אפשר לקבל מנה, אחד המוכרים הפחות מוכרים של הדוכן אמר לי
"עכשיו עוד לא מוכן חכה עוד דקה שתיים" וכך הסתובבתי מאוכזב
במקצת לכיוון הכיסאות עד שעלתה במוחי סוגיה מעניינת הסתובבתי
חזרה אל אותו מוכר ושאלתי אותו "תגיד השמן טרי היום?" "כן טרי
מאד הרגע החלפנו" ענה לי בסיפוק. שמחתי על שמיעת הידיעה המשמחת
וישבתי מחכה קצת יותר בהנאה אל המנה המיוחלת. וכך יושב אני
מחכה לשניה שאוכל לקפוץ ולטעום מהמנה העסיסית שלי מגיע חבר
ותיק שלי שמסתבר שגם הוא חובב גדול של הדוכן ושואל אותי מה
מעשיי כאן עניתי לו שבאתי לאכול כאן כמו כל עובר אורך ממוצע.
התיישב הוא לידי והריץ מספר מחמאות חמות על הפלאפל ממש כאילו
לקוחות ממדור מבקרי מסעדות במגזין בישול צרפתי,
"פשששש.............. זה פלאפל זה, טעים לאללה. כל שבוע לפחות
אני אוכל כאן" או "תראה את הסלטים כאן הא? טריים, טריים."
עניתי לו בחיוב וסיפרתי לו על הידיעה המרעישה שממש עכשיו,
עכשיו החליפו את השמן של'כדורים אך באופן מפתיע הוא לא הביע
שום התרגשות מכך ושאל "מה ההבדל?"
ופתאום בעודי מסתכל לעבר הדוכן הבחנתי שהוא התמלא באנשים וזאת
לעומת הריקנות והשקט ששרר בו כשהגעתי מוקדם יותר למקום. ניגשתי
מנסה לפלס את הדרך לראש התור עם הושטות ידיים ובקשות למנה אחת
ומיץ ענבים שילוב שהומלץ לי .ע"י המוכר המפורסם ביותר של הדוכן
באחת מביקורי הקודמים בדוכן, זה הידוע בהקפצותיו הפנומנליות של
הכדורים ישר אל תוך הפיתה "זה מותג" הסביר באותו יום המוכר לך
תתווכח עם אדם שחייו סובבים סביב הפלאפל.
ובכן הנה הגיע תורי די מאוחר יחסית לאחד שבא ראשון לפלאפל וראה
אותו עוד ריק, מה שמעיד על חוסר כשרון בפילוס דרך לראש התור.
כשהגעתי הבחנתי ישר בשתי חסרונות של אותו ערב בפלאפל לא היה,
לא צ'יפס ולא סלט בצל שאלתי אותו לגבי הבצל והוא אמר לי שאין
כי אי אפשר להשאיר את זה בשמן יום שבת וכל מיני קשקושים כאלו.
כאילו לא קרה דבר המשכתי להעמיס את הפיתה שלי בכל טוב טחינה
רוטב אדום עם זיתים וחריף וגם הוספתי מן סלט שעד עכשיו איני
יודע מהו אך החלטתי לגוון קצת בפלאפל ולשים קצת דברים שלא שמתי
אף פעם כדי להוסיף פיקנטיות. הרוטב הזה התגלה כלא מזיק אך גם
איך אומרים אצלנו... לא טעים. התיישבתי לאכול את הפלאפל
ונזכרתי איך לא היה, לא צ'יפס לא בצל ולא מה שמכונה בלונדיניות
(תפוח אדמה מטוגן בשמן עמוק). בנוסף לזה גם הכרוב היה חמוץ מדי
אבל הכדורים היו מעולים כתמיד וכך גם הטחינה שלא הייתה דלילה
או סמיכה מדי. בזמן אכילת הפלאפל תפס אותי מקרה מעניין מאד
אחיו הקטן של חברי שלא הסכים לאכול פלאפל ניגש אל הדוכן קנה
מנה מילא אותה מכל טוב ואני שהפסקתי לאכול את הפלאפל כדי לקום
למילוי חוזר של טחינה לא הבנתי את פשר ההחלטה התיישבתי וניסיתי
לסתום את הפתעתי בעוד ביס מתוכנן של פלאפל עסיסי. באותו רגע
הגיע השלב לנעיצת ביס בצד ימין של המנה נעצתי את הביס עם מחשבה
עמוקה על הדבר הבלתי נתפס שקורה ברגעים אלו ואז ראיתי את אותו
סרבן קטן מגיש את המנה לאיש מבוגר שחונה בדאבל פארקינג ליד
הדוכן. הבנתי! חשבתי לעצמי האיש המבוגר שלח ילד שלא ראה מעולם
לקנות לו פלאפל בזמן שהוא נהנה מזמירות חסידיות של מוצאי שבת
ברדיו פיראטי חרדי. חוסר התחשבות חשבתי לעצמי. כך הילד אחרי
שביצע את עבודתו נאמנה התיישב בחיקנו כאילו הוא לא ביצע מעשה
ביזארי ביותר כעת כמו למלצר לאדם זר פלאפל אין ספק, לא זכור
כזה מקרה. אחרי שהתיישב שאלתי אם לפחות קיבל טיפ והוא ענה לי
בשלילה ואני כבר התחלתי לנוע לא בנוח על כיסאי בשל ניצול
הקטינים שהתחולל כאן לאור פנסי הרחוב. בושה אמרתי בלבי ונעצתי
ביס מתוכנן ישר לאמצע המנה לא לפני שהזכרתי לילד שהוא פראייר
והיה ראוי לטיפ אחרי עבודה נאמנה של מלצור.
בהמשך הגיע שלב שבו הרגשתי קצת רטיבות בידיים היה זה נטיפים של
שמן שזרמו לי בידיים למרות התכנונים של כל ביס וביס. ניקיתי
והמשכתי כאילו כלום, אך אחרי שני ביסים הפיתה הייתה קרוע כמעט
לגמרי. מנסה לגמור את הפיתה בכבוד ולא להתפדח ליד ההמון שפקד
את הפלאפל התחלתי לנסות שיטות לאכילה מהירה של הפיתה קיפלתי פה
דחסתי את המילוי לתוך הפיתה אכלתי את המילוי לבד, עד שגמרתי את
כל הפיתה עם קצת לכלוך של שמן על השולחן. קמתי לקחת קצת מפיות
ושם איזה ילד שמנמן שלקח מפיות ולא השתמש בהם הביא לי את
מפיותיו, כי מה לא נבזבז כסף לבעל המקום על מפיות חברות.
התחלתי מנקה את השולחן ומריץ שיחה עם חברי שיושב ובולס את הביס
האחרון של הפיתה שלו אותה גמר בניקיון מלא וראוי להערצה. אחרי
שניקיתי את השולחן התיישבתי כדי לנוח אחרי המנה הענפה ומלאת כל
טוב של פלאפל משובח ולהמשיך לדבר עם חברי. דיברנו על החיים
ובאמצע השיחה זרקתי את המפיות, ששימשו אותי לנקות את השולחן,
לעבר הפח. לא קלעתי. המשכתי לדבר עם חברי למרות הצער על
ההחטאה. באותה שנייה העיר לי המוכר ואמר "וואו! הלו! גבר לא
יפה ככה ללכלך, תרים את המפית. בחייאת." אמרתי לו שאין מה
לדאוג וכשאקום אזרוק את המפית. אחרי דקה של שיחה ומנוחה מהמנה
שוב העיר לי המוכר "ביקשת ממך כבר אדוני תרים את המפית בבקשה"
"החיפזון מן השטן" עניתי לו והמשכתי בשיחה המעניינת עם חברי
שרטן על כך שלא היה את הרוטב עם הבצל אותו הוא כל כך אוהב "צא
מזה חפיף אמרתי לו" מנסה לעצור את הצער והאכזבה ששטפו אותו.
החלטנו שנחנו מספיק למנת פלאפל אחת ואפשר לצאת אל העולם האמיתי
ונטול הרגשות. קמתי מהשולחן הרמתי את המפית שהחטאתי וזרקתי
אותה היישר לפח באופן מדויק. באותו זמן שמעתי מפי מוכר הפלאפל
המפורסם של הדוכן את סדר היום הקשה שהיה לו בעבר הלא רחוק
"הייתי אז בא כל יום פותח, את הדוכן בשמונה, שמונה וחצי ככה,
נשאר  שם עד 23:00 ואז יוצא עם החבר'ה לבלות הייתי חוזר אח"כ
בארבע חמש בבוקר, מתרחץ מתארגן ויוצא לפלאפל לפעמים..." אמר
המוכר הותיק והתרפק על כל טיפה של נוסטלגיה אישית "לפעמים לא
הייתי יושן יומיים בכלל והכל רק בשביל שהדוכן הזה יצליח" סיים
הותיק את הסיפור בגאווה. "פיייי....קשה היה הא?" "כל יום, כל
יום הא? יא אללה!" שאל בהערצה המוכר הלא מוכר של הדוכן. חברי
שהיה המום מהסדר יום העמוס של מנהל הדוכן התקשה לספור את הכסף
באופן מדויק בשל תחושת הפליאה והערצה שלו אך לבסוף ספר סכום
כסף מדויק ושילם על המנה. אני לא ממש התפעלתי מהסיפור שילמתי
בשטר של עשרים ש"ח וכך הלכנו הביתה שבעים, מסופקים ומצחקקים.
למרות הצחקוקים הקטנים תאר לך יומן יקר שהיה רוטב בצל באותו
יום השמחה הייתה גדולה אפילו פי  שתיים. אבל רגע מר יומן, מה
היה קורה אם לא היינו יודעים שהשמן טרי, טרי מהיום?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני יוצאת בשיטה
חדשה לפירסום
הסלוגונים שלי!



פרטים בהמשך




לוליטה


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/9/02 11:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי טרבלוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה