"תפסיק כבר, אתה מדהים! אתה מתחשב, חתיך, חכם... אני נשבעת לך,
אם לא הייתי ידידה כל כך טובה שלך כבר הייתי באה ואונסת
אותך!".
"תפסיקי, את נחמדה מדי, הרי ברור לך שאין לי עכשיו שום מצב עם
אף אחת".
"אוי, תעשה לי טובה!! מתי תפסיק כבר? מאז שאסנת נעלמה לך
מהחיים הלך לך הביטחון! מה יהיה? אתה... אתה מקסים, כל בחורה
שפויה לא תחשוב פעמים לפני שתקפוץ לזרועותיך".
וכך זה נמשך עד שניתקנו, היא המשיכה לנסות לטעון שאני פאר
היצירה בזמן שאני, כמעט בקנאות אפשר לומר, המשכתי לבטל כל טענה
שלה. ואל לכם להבין אותי לא נכון... אכן הייתי פאר היצירה. ללא
שמץ של אהבה עצמית ובכנות אמיתית, כל עוד זה נשאר בינינו,
הסתכלו על העובדות בלבד ולא תוכלו שלא להסכים איתי. הייתי בעל
גוף מוצק ופנים יפות, הצטיינתי בענפי ספורט שונים ובלימודים,
יצאתי לכל מקומות הבילוי הנחשבים ביותר, הסתדרתי מצוין עם
ההורים, הייתי חבר שהוא כמו אח לכל חברי והידיד הכי מבין בעולם
לכל ידידותי. אך ההתמחות שעליה הכי שמחתי (אך ורק ביני לבין
עצמי כמובן) הייתה צורת ההתנהגות שלי עם העלמות אשר משכו את
לבי. אכן, אפשר לומר שזו הייתה מאין אומנות מסוימת... הייתי
יודע כיצד להפנט אותן במבטי, כיצד לדבר אל ליבם כאילו הכרתי כל
תכונה בהן וכאילו היינו מכרים כבר שנים. כולן התאהבו.
אז מדוע הצניעות? וודאי שאלתם עצמכם שאלה זו. וובכן, אני מאמין
שעל מנת לשמור על תכונות אלו, ועל מנת ללטש אותן, אסור בתכלית
האיסור לאחד להודות בפני אחרים על תכונותיו הנעלות. שרמנטי
אמיתי לעולם לא יודה בהיותו שרמנטי, ואני אכן הייתי שרמנטי.
לא, אינני מאוהב בעצמי, אני מודע לתכונותיי הטובות ונהנה לנצלן
לטובתי, זוהי זכותי המלאה, אך אינני מתגאה בהן.

הייתה זו תקופת בחינות הבגרות האחרונות, זמני בוזבז בעיקר
בהתרוצצות מקבוצת למידה זו לאחרת, כאשר בין לבין עשיתי את מיטב
מאמצי להרגיע את אלו שנלחצו מעומס הבחינות ולתכנן את הנסיעה
לאילת.
בבקשה, אל תחשבו שמדובר על נסיעה רגילה של מסיבות, אלכוהול
וזיונים! וובכן... אולי בעצם כן, אך העניין היה פולחן שנתי
מבחינתנו, מיד בתחילת יולי אני, חברי הטוב ביותר עמית וידידתי
הטובה ביותר מורן (שבמקרה הייתה חברתו של עמית כבר כמעט שנה
וחצי, לאחר שידוך מוצלח שנעשה על ידי עבדכם הנאמן) היינו
לוקחים את כל חסכונותינו שנאספו במהלך השנה ונוסעים לחופשה
בעיר היחידה בארץ שעוד שווה משהו. בשנה שעברה אפילו אסנת
הצטרפה, לפני שהעניינים הסתיימו איתה... והשנה, לאחר שרשרת
בחינות בגרות אכזריות, ולאחר מספר עבודות שונות של
בייביסיטרינג ושליחויות (כל אחת יותר מתישה מהשניה, מיותר
לציין) היינו עמוסים בעודף מזומנים ועודף רצון לנסוע כבר!
נכון, הייתי לבדי, כלומר נטול חברה נשית, אך לא תכננתי לתת
לעובדה זו להפריע לי. תיארתי לעצמי שבכל מקרה באילת בוודאי
אעלה בחכתי בחורה על מנת שנוכל לארח חברה נחמדה אחד לשניה.

התמקמנו באוטו, אני נוהג וצמד היונים מחובקים מאחור. לזכותם
דווקא יאמר כי למרות שהיו מאוהבים עד לב השמים, למעט מספר
פעמים, מעולם לא הפריע לי להיות בחברתם, והם לא היו אחד מאותם
זוגות שגורם לאחרים להעלות את קיבתם בעזרת גילויי אהבה דביקים
ומוגזמים. הנסיעה עברה בזריזות יחסית, לפני החושך כבר היינו
בחדר המלון שלנו. מאחר והשנה שלושתנו היינו בעלי ממון הרשנו
לעצמו ללון בחדר מרווח באחד מהמלונות הגדולים.

מצאנו מסיבה טובה, אפילו טובה מאוד, אין טעם להאריך בדיבור על
סגנון המוסיקה, סוגי המשקאות וכמות האלכוהול שבהם, מפני שאלו
רק פרטים לא עקרוניים בדרך לנקודה שבא פגשתי אותה. אחרי כמה
ריקודים התיישבנו על הבאר וצפינו באנשים האחרים שנשארו על רחבת
הריקודים, ושם היא הייתה, מזיזה את גופה לפי הקצב בתנועות
חלקות ויפות, עיניה הירוקות קרנו, שיערה ארוך ושטני, שפתיה
עדינות, השמלה האדומה שלבשה הייתה צמודה וחושפנית אך בשום אופן
לא זולה, והיא החמיאה לגופה, שגם כך ידע להחמיא טוב מאוד
לעצמו.
בהיתי בה, מתעלם מכל דבר אחר במועדון, נבהל פן תאבד לי בין שאר
הרוקדים בכל פעם שאחד מהם במקרה הסתיר את גופה ממני, אך כל פעם
חזרה לתחום מבטי, כאילו רוקדת בשבילי. אכן, היא ראתה אותי.
כשהסתיים השיר יישרה מבטה אלי וצעדה לכיווני בקו ישר עד שהגיעה
והתיישבה על הכסא שלידי שפונה מראש מישבנו של עמית.
מקרוב נראתה אפילו יותר יפהפייה.
"רוצה אולי פוסטר?".
"סליחה?".
"קלטתי את הבהיות שלך בי".
"אני? אה...".
"משחק אותה תמים.. זה בסדר, אני דווקא אוהבת את זה. העיקר
שאהבת את מה שראית?".
"מה נראה לך?".
"שאתה חמוד, ואני כבר שפוכה, אני נמצאת פה בדירה הריקה של בן
דוד שלי, חשבתי אולי...".
"אולי...?".
"אחרי שתקנה לי שתייה, בא לך לבוא לטיול לשם? לא משהו מחייב,
לא מבטיחה שתיכנס, אבל אתה יודע- שילוב של מישהי עייפה שרוצה
כבר הביתה ומישהו חמוד כמוך, זה יכול להנעים את הזמן".
"לא רואה סיבה למה לא".
"הגר, דרך אגב".
"נועם".
"נעים מאוד".

מלמלתי כמה הברות בלתי ברורות לכיוון עמית, והוא הבין את
הכוונה שלי, עוד לפני שהגר הספיקה לסיים את השתייה שלה כבר
החזקתי לה את היד וזזנו לכיוון היציאה.
דיברנו כל הדרך, לא היה רגע אחד של שתיקה, היא הדהימה אותי
בחכמתה ובצורת הדיבור שלה. הגענו אליה כבר בסביבות 4, אבל לא
היינו עייפים. לא הייתי צריך לשאול אפילו, היא קיפצה את שלושת
המדרגות שהיו לפני דלת הכניסה, ועוד לפני שסובבה את המפתח כבר
זרקה לכיווני בנונשלנטיות "נו, אתה לא בא?".
נכנסתי. כבר הפסקנו לטרוח ולהחליף דיבורים, אהבנו, וכעת כאשר
היינו יחדיו ולבד כל מה שנותר הוא לממש את האהבה במובנה
הפיזי.
היא הושיבה אותי על הספה והתיישבה לידי, לא הייתה כל בושה,
נשקתי לה, תחילה קלות על שפתיה לאחר מכן אפשרה לי לגשש עם
לשוני בפיה, טעמה היה מתוק. נהניתי להיות בחברתה, בקרבתה.
המשכנו להתנשק על הספה עד שהעניינים התחילו להתחמם, הגר קמה
ושאלה אם אני רוצה לעבור לחדר השינה, אך בלי לחכות לתשובה כבר
הפנתה אלי את גבה והחלה לצעוד לכיוון החדר השני. הרגשתי שאכן
זהו הרגע המיוחל. קמתי והלכתי אחריה, תוך כדי הושטתי את ידי אל
כיסי האחורי, מלטף את סכין הפרפר האהובה עלי שנחה שם.
נשכבתי לידה, חולצתה כבר נעלמה, היא לקחה את כף ידי והניחה
אותה על שדה, ראיתי את ההתרגשות בעיניה. האם היא רוצה בזה כמו
שאני רוצה? האם גם היא משתוקקת? כאילו קוראת את מחשבותיי אמרה
בקולה היפה "תדע שאני בדרך כלל לא מתלהבת מסטוצים, אבל אתה
מיוחד, אם אני אגיד לך שאני אוהבת אותך תגיד לי שגם אתה אוהב
אותי?". "הגר, אני אוהב אותך, את כל עולמי" אמרתי ונשקתי לה
נשיקה ארוכה. "זו מתנתי אליך, יקירתי" לחשתי באוזנה ושלחתי את
ידי לעבר הסכין, בתנועה מהירה פתחתי אותה, מבטה של הגר הפך
פתאום להיות מבוהל, "אל דאגה יקירתי, אני אוהב אותך", הבטתי
עמוק לתוך עיניה הירוקות ושיספתי בתנועה ארוכה וחלקה את צווארה
הברבורי, מבטה נשאר מקופא, מבוהל, אבל לא! היא הבינה אותי, היא
אהבה אותי! אני בטוח! נשקתי לה נשיקה אחרונה, טועם את טעם דמה
שכבר הציף את גרונה.
האדרנלין החל לפעום בעורקיי, תוצאה של מעשה אוהבים.
ישנתי איתה, ישנו חבוקים, מחוברים כאדם אחד. בבוקר נשקתי לה
ושוב, ללא חילופי מילים יצאתי מדירתה בידיעה שנזכור אחד את
השני.

חזרתי למלון בדיוק כשעמית ומורן התעוררו.
"אח שלי, יצאת אתמול מהמועדון עם כוסית שחבל על הזמן!".
"מתוק שלי, שכחת שיש לך חברה תגיד לי?".
"סתם בוחן אותך. אבל תגיד נועם, מה נסגר?".
"היה גדול, ישנתי אצלה, זה היה בדיוק כמו עם אוסנת... חשבתי
באמת ללכת לבקר את אוסנת אם אנחנו כבר בעיר, אתם חושבים שהיא
עוד קבורה באותו מקום בחולות איפה שהשארתי אותה?".