יש דבר אחד שקבוע, אמרו לי תמיד, וזה אחוות גברים.
נשים בחיים יבאו וילכו אבל הגברים בחיים שלך, החברים, תמיד
יישארו, אף פעם לא ידפקו אותך. תמיד הרגשתי כמו בפתיח למערבון
ישן של קלינט איסטווד כשאמרו את זה והייתי בטוח שבכל רגע יצוץ
לו מקסיקני מכוער ואני אצטרך להגיד לו:
"If you gonna shoot, shoot, don4t talk".
כשגדלתי קצת הבנתי את הקלישאה שבדבר, כאילו שגברים אינם פוגעים
כמו שנשים יכולות לפגוע, הצטערתי שחינכו אותי על המשפט הזה. לא
יוצא לי לראות את הילד שלי מספיק.

בסביבות האביב של אותה השנה העניינים התחילו להסתדר.
בטיפת חלב אמרו שניסן מתפתח בדיוק לפי הטבלאות, אישתי התאקלמה
חזרה בעבודתה לאחר חופשת הלידה ואני קיבלתי פלאפון צמוד
מהעבודה, צעצוע נדיר וכבד באותה תקופה.
ואם העניינים מסתדרים אז אפשר לצאת לחופשה, אמרתי לדקלה אישתי
ואם לחופשה אז הרי עם אלון קוגן.

גבר כך לימדו אותי הוא אדם שאפשר לסמוך עליו שיוציא אותך מהבוץ
גם כשהחברה שלך קיבלה הורמונים בדיוק כשהשרברב בא.

חוץ ממשפחה,אלון קוגן ואישתי היו שני אנשים הכי קרובים אליי
ועד כמה שאהבתי את אישתי אמרתי לה לא פעם: "נשים יבואו בחיים
וילכו אבל הגברים בחיים תמיד ישארו, לעולם לא ידפקו אותך". היא
תמיד עיקמה את פרצופה ולא ענתה, או שלא הבינה או שנעלבה, אז
עוד לא יכולתי לדעת.
אז השארנו את ניסן אצל ההורים שלי ונסענו לאילת.
הגענו ולקחנו חדר אחד, לא היה בינינו בושות. ביום השני ירדתי
לבד לבריכה וכשעליתי שמעתי גניחות בחדר. כשפתחתי ראיתי את אלון
הערום גוהר ערום מעל אישתי העירומה, שניהם מזיעים, רואים אותי
ועוד גונחים מהאקסטזה. אישתי לא הייתה בכלל בהלם ורק אמרה
בחיוך: "לפעמים הגברים בחיים שלך לא דופקים אותך אלא את הנשים
בחיים שלך". אלון רק הסתכל אליי במבט רגיל. אחר כך הם הסתובבו
ממני והמשיכו להזדיין.

בערב אלון ואני תפסנו זיון באחד הפאבים על הים, כי נשים בחיים
יבאו וילכו אבל הגברים בחיים שלך תמיד יישארו.