[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דור כהן
/
ההספד של קרן

דבר ראשון, אני רוצה לבקש סליחה. סליחה מכל האנשים שדור אהב.
מכל החברים והידידות. כל האנשים שאהבו אותו.
ראיתי שזה בא, ולא חשבתי שהוא באמת יעשה את זה.
הוא שלח לי מכתב, לפני כמה חודשים. מכתב התאבדות.
יש פרטים שרובכם הגדול לא יבין, לא יבין, בעצם רק אני והוא
יכולים להבין, ובכל זאת אני רוצה להקריא אותו, וזהו הנוסח
המקורי, בלי לשנות אף מילה:"לקרן:
איך נפרדם ממשהי כ"כ יקרה? אני רק חושב על איך תגיבי למה שאני
הולך לעשות, וכבר מתחיל לבכות. בעצם, רק אם אני חושב עלייך כבר
עולות לי הדמעות.
אני לא אבקש ממך לא לבכות, כ אני מכיר אותך טוב ויודע שלא
תוכלי לעצור את הדמעות... אני מצטער שאני עושה לך את זה, אבל
באמת אני כבר לא יכול יותר...
כמה נהניתי מהקשר איתך וכמה סבלתי ממנו...
עשיתי רשימה של 16,17 אנשים שאני רוצה לכתוב להם, ולך הכי
קשה... את הבנאדם הכי יקר לי מכולם, אותך אני אוהב הכי הרבה,
את נכנסת לי ללב הכי עמוק שאפשר, עד כדי כך שמתי שאת נעלמת
מהחיים שלי, גם הלב נעלם, ויותר אין לי לב.
הקשר בינינו לא נמשך הרבה זמן, וחבל, כי את הנערה הכי טובה עלי
אדמות, לפחות בשבילי... מה שעשית, לפני כמה ימים, השאיר אותי
המום... עכשיו המצפון שלי מציק לי מאד, כי אמרת שתית כדי לשכוח
לשכוח... כנראה שאת באמת אוהבת אותי, כי אחרת לא היית עושה את
מה שעשית... לא היית חולמת עלי, ולא היית אומרת לי את זה...
אני עוזב בלי לדעת למה. למה שלחת את ההודעה הנוראית הזו,
שמתחילה, כמה אירוני, ב-sweety... למה לא יכולת להפגש איתי,
למה אהבת אותי, ובכלל, למה... אני יודע שביקשת שאני לא אשאל
למה, אבל אני חייב... קרן, אני אוהב אותך הכי בעולם, לא יכול
בלעדיך, והנה ההכוחה לזה. אני באמת לא יכול לחיות בלעדיך, אז
אני לא מתכוון לחיות עוד הרבה...
אני ואת נועדנו זה לזו, ואת יודעת את זה... בלי אהבת חיי אין
לי חיים יותר... אז כן, אני הולך לעשות את זה, וחבל מאד שאת
כזו סגורה, אני מקווה שתלמדי לקשרים אחרים, עם בנים אחרים,
שאני מקנא בהם כבר עכשיו... אז להתראות ממי"ת שלי, אני אוהב
אותך הכי בעולם, איתך הייתי צריך להיות כל חיי, ואם לא, אז לא
לחיות.
אני אוהב אותך,
דור."
וכך, במכתב מקומט מדמעות, הוא הצהיר על כוונותיו, ואני בטוחה
שהוא חשב עליהן הרבה לפני מה שעשה.
דור, יהיה לי קשה לדעת שאתה כבר לא איתנו, אבל אני יודעת שאתה
לא רוצה שיהיה לי רע.
אני לא אשכח אותך לעולם, תמיד אזכור את מה שהיה לנו.
יהי זכרך ברוך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם כמו
נייר טואלט. הם
נגמרים לפני
שאתה שם לב,
ואתה נתקע עם
המכנסיים למטה,
מלא בחרא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/9/02 12:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דור כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה