סיוון הייתה האישה היחידה שיצאה לעתודה- רפואה מהבי"ס שלה.
היא תמיד הייתה הגאווה של כולם. ילדה מדהימה ביופייה וחריפה
בשכלה.
אך היא העדיפה את שכלה. היא השקיעה בלימודים ולא יצאה עם בנים.
אפילו לא היה לה חבר בהגיעה לגיל 18.
הדבר היחידי שאי פעם קרה לה שהיא נדלקה על המורה למתמטיקה. היא
אפילו זכתה לנשיקה ממנו. הנשיקה הראשונה שלה.
סיוון הייתה תמימה. כל כך תמימה. היא עם חבורה של עוד 20
אנשים נכנסה לאוניברסיטה בגיל 18 כדי ללמוד רפואה.
ביום הראשון של תחילת שנת הלימודים סיוון הגיעה למתחם
האוניברסיטה של ת"א. מרוב הגודל וההלם היא הלכה לאיבוד. למזלה
פגשה את יאיר סטודנט שנה ב' ששמח לעזור לה.
"יום ראשון אה? אני זוכר את זה. אל תתרגשי יהיה בסדר." חייך.
"בסדר? זה היום הראשון שלי ואני כבר אבודה בדרך. איך מכאן זה
יכול להיות בסדר?" ענתה.
"אולי תנסי לנשום עמוק? הנה הגענו".
סיוון הסתכלה על הדלת הכיתה והיא פחדה. כל כך פחדה.
היא חייכה ליאיר והודתה לו.
"את יכולה גם להודות לי בטלפון... או אפילו יותר טוב על קפה".
סיוון הסמיקה. יאיר היה הרבה יותר מבוגר ממנה והוא קסם לה
מאוד. היא נתנה לו את מספר הפלאפון שלה.
אחרי יומיים יאיר התקשר וסיוון שמחה כל כך.
הם נפגשו לקפה. יאיר סיפר לה על החיים הקשים של סטודנטים
לרפואה. והוא טרח להדגיש שאין זמן לכלום. במיוחד שאין זמן
לחברה.
סיוון הייתה מבולבלת מכוונותיו. מצד אחד הוא מתחיל איתה מצד
שני הוא אומר שאין לו זמן לחברה.
אבל היא הייתה מוקסמת ממנו. הוא היה כריזמטי ומושך. היא בחיים
לא נמשכה למישהו ככה.
הוא שבה אותה בקסמיו.
"אני פשוט אומר שסטודנט לרפואה, ואת עוד תלמדי את זה על בשרך,
מתבסס על קשרי יזיזות".
"יזיזות? "שאלה בתהייה.
"כן כן, יזיזות. קשר שאינו מחייב. חסר כל הגדרות. ידידים עם
הטבות."
הרעיון לא קסם לסיוון, כי היא האמינה במונוגמיות. אבל יאיר קסם
לה.
במלוא 3 חודשים לפגישת השניים הוא התקשר אליה:
"סיווני, מה נשמע?"
"הכל בסדר, אני חורשת למבחן באנטומיה" ענתה בעייפות.
"אז יש לי תוכניות אחרות בשבילך... חבר שלי מארגן מסיבת ענק
אצלו בבית." סיוון היססה וענתה "אני לא יכולה אני חייבת
ללמוד". יאיר לא התכוון לקבל לא כתשובה. "את חייבת, את פשוט
חייבת" "אבל אני.."
" לא אכפת לי את באה. סגור."
לסיוון התנוסס חיוך על הפרצוף. היא אהבה את הרעיון שליאיר היה
חשוב שהיא תגיע. והיא החליטה להשקיע למאורע.
סיוון עמדה מול ארון הבגדים. אחרי חיפושים ארכיאולוגים בארון
גילתה שמלה קטנה שחורה מנצנצת שפעם לבשה. היא התאפרה, התקשטה,
התבשמה ויצאה לדרך.
כשסיוון הגיעה למקום היא הביטה למעלה ובחנה את האחוזה הענקית.
מתוך האחוזה נשמעו קולות של מוזיקה צחקוקים ורעש.
בחצר היו כמה אנשים שעישנו ג'וינטים במעגל, בבריכה היו בעיקר
זוגות והארומה של הסביבה הסריחה מאלכוהול.
סיוון התקדמה לכיוון הדלת שהייתה פתוחה לרווחה. היא הביטה
סביבה והסתנוורה מכמות האנשים.
"יאללה להתחיל לשתות" מישהו עם שער סגול צעק לסיוון והניח בידה
בקבוק הייניקן פתוח.
סיוון התחילה להסתובב בין האנשים בניסיון נואש למצוא את יאיר.
אחרי חיפוש של כמה דקות סיוון חשבה שהיא ראתה מישהו שדומה לו.
חיוך התנוסס על פניה והיא פילסה את דרכה בין ההמון בניסיון
להגיע אליו. כשהגיע היא ראתה את יאיר בין שתי בלונדיניות
חטובות.
"סיווני, הגעת! תכירי זאת תמר וזאת יאנה... בנות זאת
סיווני.".
סיוון הרגישה צביטה בלב ותחושה של בחילה מציפה את גרונה. יאיר
המשיך להשתעשע עם זוג הבלונדיניות והעדיף להתעלם מקיומה של
סיוון. אך היא ידעה שהיא בעצם הפרה את הכלל הראשון ביזיזות: אף
פעם אל תפתחי רגשות. אבל זה היה מאוחר מדי.
היא הסתובבה והחלה לצעוד לכיוון הדלת. היא רצתה לבכות, לצעוק,
להכות אותו, למות. היא הרגישה את הדמעות חונקות אותה. היא רצתה
לבעוט בעצמה כי היא ידעה שהיא נכנסת לקשר הזה בידיעה מלאה שיש
לו את הזכות לעשות את זה. אבל בתוך ליבה היא העדיפה לחיות
באשליה שהיא יותר חשובה לו ממה שהיא באמת.
"אני כל כך מטומטמת..." החלה למלמל לעצמה. "אוי אני כזאת
מטומ..." ולפתע נתקלה במישהו ונפלה על הדשא. "אולי תסתכל לאן
אתה הולך?!?!" אמרה בעצבנות. וכשהרימה את ראשה ראתה לפתע פרצוף
מוכר.
"אני באמת מצטער. פשוט אני לא רגיל שבחורות נופלות לרגליי" אמר
וחייך. "את בסדר, מממ איך אמרת שקוראים לך?" היא נעמדה. "לא
אמרתי. קוראים לי סיוון." "אני אלון". סיוון רק עכשיו קלטה
שאלון זה החבר הכי טוב של יאיר. פרצופו המוכר מתנוסס על תמונה
שמוצמדת למקרר בדירה שלו.
"אני לא חושב שאני מכיר אותך... איך בדיוק הגעת למסיבה שלי?"
שאל בתמימות. "אה, יאיר הזמין אותי. הוא מממ ידיד שלי." אלון
הציע את ידו " כל מי ידיד של יאיר ידיד שלי. רוצה ללכת
לסיבוב?" סיוון גיחכה, אם הוא רק היה יודע על איזה ידידים
מדובר...
השניים הלכו ודיברו כל הלילה. אלון שיתף אותה בסיפורי ילדות
וגבורה של יאיר וסיוון שמחה לשמוע. היא הרי ידעה שכמה שהיא
כעסה על יאיר, דבר לא שינה את הרגשות החזקים שלה כלפיו.
בסוף הלילה סיוון רצתה לפחות לתת נשיקת פרידה. אבל שהיא מצאה
אותו הוא היה יותר עסוק בלשכנע את יאנה לחזור איתו לדירה. והוא
שכנע אותה בהצלחה. בדיוק שסיוון ואלון הגיעו השניים עזבו את
המקום.
"רק אל תגידי לי שבנית על טרמפ איתו הביתה" אמר אלון בחיוך.
"את האמת קצת קיוויתי שכן" היא השיבה בחיוך עצוב. "בואי אני
אקפיץ אותך הביתה".
השניים נכנסו למכונית ונסעו. אלון שם את הרדיו על טרנסים
מטופשים כמו שיאיר אוהב. עוד ועוד סיוון התחילה להבין כמה
שיאיר ואלון דומים.
כשהם הגיעו לפתח הבית של סיוון, אלון הסתכל לתוך עיניה. היא
ראתה את הניצוץ שהיא כל כך אוהבת ביאיר. סגנון הדיבור, הלבוש,
המבט - הכל הזכיר לה את יאיר. והיא אהבה את זה. אלון התכופף
לנשק אותה והיא לא התנגדה. השפתיים שלו נצמדו לשלה והיא
הרגישה, שוב, צביטה בלב. היא לא ידעה אם זה בגלל שהוא כל כך
הזכיר לה את יאיר. או אם היא רצתה להתנקם בו, לגרום לא לקנא
לשחק את המשחק המלוכלך שלו במגרש הביתי שלו.
סיוון חייכה. אמרה לילה טוב ועלתה לביתה.
היא נשכבה על מיטתה ובהתה בתקרה. ייסורי מצפון החלו לתקוף
אותה.
אבל היא ידעה שבמשחק הזה משתתף גם אלון. כלומר, אלון גם בדעה
של יזיזות. היא לא השתמשה באף אחד... כי זה היה שימוש הדדי.
היא ידעה שהיא מעדיפה את יאיר על פני אלון.
היא לא הצליחה להירדם. צלילי הטרנסים עדיין הדהדו באוזניה
וליבה דפק בחוזקה.
אחרי יומיים סיוון נתקלה באלון במסדרון של הפקולטה. So we meet
again" ?"
שאל בגיחוך. היא צחקה והסמיקה כמו ילדה קטנה. הוא הוביל אותה
לשירותים של הבנות שניהם נכנסו לתוך תא. מתחבקים, מתנשקים,
נוגעים. כאב חד ומתוק לפתע תקף את סיוון.
שהשניים סיימו ואלון הלך לדרכו, סיוון הבחינה בסימן שהשאיר
אלון על צווארה.
היא ניסתה לשפשף אתו אך הוא לא נעלם. אך לא היה לה זמן לעסוק
בזה, היא הייתה צריכה להספיק לשיעור כימיה- תאית.
אחרי השיעור יאיר התקשר אליה. היא לא רצתה לענות לו, אבל היא
לא יכלה להתאפק היא ניסתה לכעוס עליו אבל ברגע שהוא אמר
"התגעגעתי" היא נשברה. והם קבעו להיפגש אצלו בערב.
יאיר התחיל לנשק כל סנטימטר מגופה של סיוון. שהוא הגיע לנקודה
בו אלון השאיר את חותמו הוא עצר לשניה. היה קצת מבולבל. אבל
המשיך הלאה. פעם ראשונה מזה עשרות מפגשים שהוא גמר מוקדם ולא
נתן הזדמנות לה להצטרף. סיוון הרגישה משהו מוזר בהתנהגות של
יאיר אבל היא לא אמרה כלום.
כך זה נמשך בערך חודשיים. סיוון הייתה קרועה בין שני החברים.
אף אחד לא היה מודע על קיומו של השני. וסיוון הייתה מרוצה
מהמצב. היא אהבה את יאיר אבל היא גם אהבה את ההרגשה שהיא
מכאיבה לו עם אלון, מתנקמת בו בצורה שהוא מתייחס אליה.
ערב אחד שסיוון בילתה אצל יאיר נשמעה דפיקה על הדלת. יאיר לחש
באוזנה," אל תלכי לשום מקום, לא משנה מי זה אני אסלק אותו. "
קם וניגש לפתוח את הדלת.
בינתיים סיוון עצמה את עיניה וחייכה לעצמה. היא כל כך אהבה
לשכב במיטה של יאיר.
כשפתחה את עיניה היא ראתה שתי דמויות. ליבה החסיר פעימה והיה
נדמה לה כי נשימתה הפכה להיות כבדה וכבדה יותר. שתי הדמויות
מולה היו מוכרות עד כאב. יאיר ואלון ניצבו אחד ליד השני.
"היי מותק" אמר אלון. "אני ויאיר השתעשענו בהתערבות כמה זמן את
תוכלי לעמוד בקשר כפול... ואני חייב לציין הפתעת את שנינו. לא
האמנו שילדה קטנה כמוך תוכל לשחק בשני גברים בחוכמה כל כך."
יאיר גיחך.
סיוון נשארה המומה. פעם ראשונה בחייה היא לא ידעה מה להגיד.
יאיר חייך אליה והתיישב לידה, ליטף את שערה ולחש לה "אל תדאגי,
עכשיו הכל בסדר."
אבל איכשהו סיוון הרגישה שהכל היה לא בסדר. היא התלבשה בזריזות
והסתלקה משם.
היא רצה בגשם עד שהגיעה לביתה. וכשהגיעה ספוגה במים אלון המתין
לה. "היית מחכה לי שתי שניות הייתי מקפיץ אותך הביתה." היא לא
ענתה לו כי היא רצתה לבכות ופחדה שאם תפתח את פיה היא תפתח גם
את נהר הדמעות שלה.
אלון נתן לה את המעיל שלו ונתן לה פרח אדום אחד. מה את אומרת
שנתחיל מהתחלה, רק את ואני. בלי יאיר ובלי אחרים ואחרות. עד
כדי כך פשוט את ואני.
סיוון חייכה כי היא מצאה נחמה בעיניים של אלון. הם התחבקו
בגשם. והוא אהב אותה. כל כך אהב אותה.
רק חבל שהוא לא ידע שהסיבה שהיא נשארה איתו הייתה בגלל שהוא כל
כך הזכיר לה את יאיר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.