השנה החדשה בשבילי התחילה בביטוי הומופובי חריף וקשה, שהתרחש,
כמה אירוני, ממש בכניסה לאגודה, בליל הסילבסטר.
ישבנו לנו, ידידי ואני, מחובקים זה עם זה, בלילה קר, על הספסל
שליד הכניסה לאגודה.
במשך השעות שישבנו שם, עברו שם כל מיני אנשים. כולם סימפטיים.
חלקם אפילו אמרו שלום.
אבל כל זה השתנה בשעה 5 לפנות בוקר בערך.
קבוצה של ערבים הומופובים עברה במקום, חלקם רוכבים על אופניים.

"הומואים!", צעקו לנו, והתכוננו להמשיך בדרכם. אבל משהו עצר
בעדם, והם חזרו אלינו.
"תתנשקו צרפתית", דרש אחד מהם, בעצבים.
"אם נתנשק צרפתית, תלכו מכאן?", שאל ידידי.
"כן כן.. הומואים מסריחים", אמר אחד מהם.
"תגיד", אמר אחד מהם, "אתה נהנה לזיין אותו בתחת?"
שתקנו.
"אתה נהנה לזיין בנים? טוב לך? הומו מגעיל", המשיך.
בינתיים, שניים מחברינו הגיעו, לראות מה קורה.
"מה הבעיה?", שאל אחד מהם...
"מה זה עניינך?", ענה אחד הערבים (שבינתיים הספקתי לקלוט את
שמו: מחמוד).
"תוריד ממנו את היד!", דרש מחמוד מידידי, אשר כאמור, חיבק
אותי.
לאחר כמה שניות, ידידי, מפחד, הוריד את היד.
ואז, בפתאומיות, מחמוד תפס לי את החולצה, הסתכל אלי עמוק
בעיניים ואמר:
"אם אני רואה אתכם מחובקים כאן שוב, אתם שניכם תחטפו מכות
רצח!".
היה לו מבט של רוצח בעינים. מבט שבחיים לא אשכח.
ואז, פתאום, מחמוד הכניס לי סטירה, שבמקרה הצלחתי לחסום חלק
ממנה. אבל היא פגעה. וכאבה. הייתי בהלם.
מחמוד והחברים שלו, ניסו להרביץ גם לחברי האחרים, ולא נחלו כל
כך הצלחה.
ממש במקרה, עברו שם האחיות או החברות של מחמוד והחברים שלו,
וגררו אותם ממקום האירוע, לא לפני שמחמוד הספיק לאיים שוב,
ולנסות להכניס מכה נוספת.

לאחר המקרה, עלינו למעלה, לאגודה, שהיתה סגורה, מטבע הדברים,
בשעה זו של הלילה. ישבנו שם, בהלם, מנסים לעכל את מה שכרגע
קרה.

אני עוד לא יודע, אם השנאה שהיתה טבועה בהם קשורה לעובדה
שאנחנו הומואים, או אולי קשורה לעובדה שהם ערבים ואנחנו
יהודים. כל מה שאני יודע זה, שאת המבט הרצחני שהיה למחמוד
בעיניים, אני לעולם לא אשכח...