|
יושבת וחושבת.... מגיעה למסקנות....עד עכשיו כל מה שחשבתי זה
כמה החיים מסריחים... כמה רע... בידעה שאת הרע אני גורמת
לעצמי... שכל החרא זה רק בראש שלי.
החיים לא כל כך נוראים..... אני לא אתחיל להיות מלאך בכך
שאפליץ ש"למדתי להנות מהדברים הקטנים של החיים.." כי לא
למדתי.. אני בכל זאת רק בת 16 וייקח זמן עד שאני ממש אעריך
דברים...אבל למדתי לקבל יותר.... לקבל את החיים כפי שהם ואולי
גם למדתי לקבל קצת יותר את עצמי.... אולי זה מה שהבריח את
הדכאון.... אולי זה מה שגרם לשמחה להגיע....
יכול להיות שמה שאני מזבלת לכם את המוח היום ישתנה מחר ומחר
הדכאון ישוב ושוב אני אראה אפור.... שוב אשנא את עצמי ואת
החיים..
יכול להיות שאחזור על טעותי ואספר לאנשים הלא נכונים על
רגשותיי..... וכך במעגל סגור בטחוני העצמי יקטן והערכתי של
עצמי עוד יותר....
אבל אם נהיה חיובים כמו במצב שאני כרגע ..... הכל ימשיך במסלול
שאני קוראת לו - נורמלי... אולי הוא לא נורמלי אבל הוא רגיל...
פשוט.... לא מסעיר וכל החרא הזה!
אז זהו .... נראה לי שזה אחד הזיבולים היותר גדולים שאי פעם
כתבתי אבל כמו שאומרים סה לה וי (אלה החיים) |
|
|
מעצבן אותי כל
אלו שחושבים
ש"לחמך" זה הלחם
שלך ולא אבי
כלתך (האבא של
זה שאתה נשוי לה
- הסבר לעילגים)
כפי שזה באמת.
צרצר.
תגובת מערכת:
בטח. איזה
טפשים. הם לא
מבינים שזה
שמאשר את
הסלוגנים הוא
אבא של בת זוגתם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.