יפה שהתחלתם לקרוא!
אז ברוכים הבאים לסיפור הקטן שלנו על מישה הקטן.
הוריו של מישה זרקו אותו לפח זבל כשהוא נולד... והוא שם מאז.
בעצם לא בידיוק שם,
אבל אם אתם רוצים להשוות בין זבל לסמים - אז הוא שם.
מישה ילד נורא נחמד. יש לו המון חברים. יש את מר. גרישא הקשיש
הנחמד, אשר תמיד נותן למישה
בעיטה באחוריים כשהוא עובר לידו. יש את אדון בריילובסקי הנחמד,
שתמיד מתקשר ללשכת הסעד כשהוא רואה
את מישה. יש את בוזגלו, לוי ואלירז המרוקאים הנחמדים שאוהבים
לשדוד את רכושו של מישה.
אבל אף פעם מישה לא מדוכא. כשהוא הולך ברחוב עם חיוך על פניו,
קצת אבקה לבנה מתחת לאפו,
תמיד אנשים מסתכלים עליו. הוא אף פעם לא הבין למה.

יום אחד נכנס מישה אל המאפיה של ז'אקו. בד"כ כשהוא היה נכנס
למקום פרטי, ישר היו מתקשרים למשטרה
ומדווחים עליו. אז בקיצור מישה נכנס וישר קרא אל ז'אקו - "לא
מתקשרת וויאו וויאו!"
ז'אקו קרא לבנו בוזגלו ולחבריו של בנו, לוי ואלירז ואמר להם:
"כנסו בו יא אפסים!".
מישה החל לברוח לכיוון פח הזבל הקרוב ביותר. מר. גרישא הקשיש
הנחמד, ראה את מישה בורח מן ילדיו
של ז'אקו. הוא שלח את רגלו והפיל את מישה ארצה. מר. גרישא קירב
את פניו שטופות הזיעה
אל פניו של מישה, פתח את פיו המסריח מוודקה, כששיני הזהב של
הקשיש נוצצים,
וחתיכות פיתה יבשה שהוא מצא בפח נופלים על פניו של מישה, ואמר
לו "עוד אפיקקטה פרחי!".
בינתיים המרוקאים הגיעו, והחלו לבעוט במישה בכל חלקי גופו.
מישה החל לבכות וצרח "למה!?" "למה!?" - "למה, אתה שואל? בוא
אני יגיד לך למה" אמר
לוי - "כי אתה מסתובב ברחובות עירום, וחושב שאף אחד לא יאמר לך
כלום?"

מסקנה - אל תלך עירום ברחוב.