[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אני גליה
/
יום בחייו של עורך

13:00, אתה קם בקושי... השעון המעורר מעצבן לאללה, ורק מהקריזה
של הצלצול הזה אתה קם.
אתה לובש את המכנסיים שזרוקים על השרפרף שליד המיטה והולך
לצחצח שיניים. אחרי שסיימת את סידוריך בחדר האמבטיה אתה הולך
למטבח למלא מצברים עם כוס קפה. המקרר די ריק.. אם היה לך כוח
היית מכין לעצמך משהון לאכול אבל אתה מחכה עד שאמא במילא תבוא
עם אוכל, היא לא יכולה לראות אותך ככה רזה, ועם כל הזבל שאתה
אוכל בזמן האחרון...
כשהקפה ביד והעיניים התחילו להיפתח סופית אתה מתיישב על המחשב,
צליל התחברות, הוורד פתוח. מהר נפתחים כמה חלונות, האיסיקיו,
הקאזה, והחלון של האקספלורר. מהר אתה מקליד את כתובת המייל, שם
משתמש, סיסמא.
עכשיו היום באמת התחיל. רואה כמה תגובות, מחייך על כמה, מתעצבן
על האחרות. כמה אישורים, מיילים מאנשים רחוקים, חברים שנסעו
לתאילנד, או הודו או אוסטרליה ומצאו איזה מחשב כדי לכתוב לך מה
קורה איתם.
אחר כך הכתובת של הבמה. מתחילה העבודה. מתחילות לזרום יצירות.
אתה מדליק מהר סיגריה ומקלל את האוויר כי נשארו רק מעטות
ותצטרך ללכת לקנות היום.
השעה כבר רבע לשתיים. אתה יושב מול המחשב במכנסיים שמתגעגעים
למכונת הכביסה, אתה לא מגולח, לא מסורק, כמובן שכולם אומרים לך
ללכת להסתפר. ליד המחשב שתי כוסות קפה, אחת ריקה כבר כמה ימים,
השניה חצי מלאה מהיום. מתחילות להגיע אליך יצירות למיניהן.
פרוזה, שירה, מונולוגים, פלסטיקה... הכל. ואתה קורא אחת אחרי
השניה, טובות יותר וטובות פחות. ג'אנק בשפע. כמה יוצרים עם
כישרון.  אחרי גל של שטויות מגיעה יצירה שעושה את היום.
אחרי שעה של "עבודה" אמא באה עם אוכל. נו, ידעת שלא צריך
להשקיע באוכל, הרי אמא תמיד באה עם איזה שניצל וספגטי, במקרה
הכי גרוע רק סלט. את יושב עם אמא איזה שעה, אוכל יפה. ושומע את
השטויות של אמא. ה-"לך תסתפר" לא מאחר לבוא.  אומר כמה פעמים
שהכל בסדר. שתעשה כביסה ותסדר את הדירה. "אני לא חיוור, זה
הצבע שלי" אתה מנסה לשכנע אותה כל פעם מחדש. "אני מחפש עבודה."
כבר כמה חודשים שאתה מחפש עבודה. בתיכון עבדת יותר מאשר עכשיו.
אחרי שאמא כיסתה את כל הנושאים הקבועים אתה חוזר למחשב. שיט!
הסיגריה האחרונה. אתה יורד למכולת לקנות כמה חבילות, באותה
הזדמנות קונה עוד כמה המצרכים חיוניים. אחר כך אתה עובר בדרך
חזרה הביתה ליד מקדונלדס, במקרה יש שם ג'וב פנוי. נקיפות
המצפון שלך (איזה מצפון?! זו אמא...) אומרות לך להיכנס לברר.
עבדת שם בגיל 16 כשהיה נורא דחוף לך לקנות איזה משהו, אתה כבר
מכיר את איך שהעסק הזה עובד. התקבלת לעבודה. אתה מרוצה וכועס
באותו הזמן. למה אני מקשיב לה? אתה תוהה ומתבאס כי מחר אתה
צריך לקום בבוקר. איך נדפקת עם המשמרת הראשונה, אה? זה המזל
שלך, נכון. את הטלפון המשמח לאמא אתה דוחה, חוזר למחשב וקורא
עוד כמה יצירות, פתאום אתה ניתקל ביצירה של "אני גליה", חושב
לעצמך איך הילדה הזו תיארה את היום הזה שלך, או של חבר שלך.
אתה לא יכול שלא לאשר. קליק.



תנו להינות קצת... :)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואז, כשלא היו
לי חברים,
התחלתי להמציא
אותם...


-פינקי.
איך חשבתם שאדם
מתחיל לכתוב?


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/8/02 19:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אני גליה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה