גבר לא היה שורד כאבי לידה אמרה לי פעם אחותי ואני לתומי השבתי
לה בזלזול .
זוהי אם פלסטינאית בחודשה התשיעי , כבר שעתיים וחצי עברו מאז
הגיע למחסום  ומעולם לא תארתי לעצמי שאראה סבל כזה של אדם .
נראה שאין לה יותר כוחות לצעוק לאחר שהוציאה את נשמתה במשך
שעתיים רצופות .
זיאד קולט אותי מסתכל עליה בהלם ובקול עצבני אומר, מה אתה
מסתכל עליה ככה ? תיכף תתחיל לבכות .הבטתי על הזעם בעיניו
וניסיתי להרגיעו .
אחיו של זיאד נהרג לפני שבע שנים בפעולה מורכבת בשכם.יחידת
המסתערבים שלו חיסלה 4 מבוקשים כשמבוקש נוסף פוצץ את עצמו עם
פאדי , אח שלו.
זיאד לא נרגע וצעק עלי תפסיק לרחם עליהם כ"כ היא לא כזאת מסכנה
כמו שאתה חושב .
שאלתי אותו למה ולפני שהספיק לענות התחילו הצרחות , זאת אישה
אחרת שצועקת הפעם .
הפלסטינאית איבדה את הדופק . אבי המפקד שלי אומר לי יאללה
תעביר אותה . ואני חושב לעצמי , הדבר האחרון שהיא הייתה רוצה
זה למות באמבולנס עם מגן דוד .
השער נפתח והאמבולנס דוהר לבית החולים .
אמא שלי היתה הורגת את אבי אם היא הייתה רואה איזה סבל האישה
עברה בגלל שלא אישר לאמבולנס לעבור .
שוב כמו כל ערב אחרי השמירה אני שוכב על המיטה ומהרהר לעצמי
,די נמאס לי כבר להיות פה , החודשיים האחרונים של השירות נראים
לי כמו נצח , אבל ביום השחרור יתחילו החיים האמיתיים . אני מת
לטוס כבר מכאן לראות איך נראים החיים במדינה שיש בה שלום וחיים
נורמאלים.
הטלפון מצלצל , המספר לא מזוהה אז כבר ברור שזאת שוב פעם אמא
מהעבודה שלה בהדסה  אבל הפעם היא לא שואלת מה איתי , לאחר
חקירה של כמה דקות בקשר לתפקידי בכוח , היא מספרת על אותה אישה
שמתה ושהיא רוצה לדבר עם המפקד שלי . כמובן שאמרתי לה שאין
סיכוי אבל היא מעולם לא היתה נחושה כ"כ בדעתה , נתתי לה את
המספר שלו והזהרתי אותה שהיציאות שלי תלויות בו.
שוב הוא סגור בתוך עצמו ,גם אחרי שבע שנים הפצע לא הגליד ,זיאד
אומר שזה בסדר אבל לי נראה שהכאב שלו רק גדל מיום ליום .
שאלתי אותו למה הוא התכוון כשאמר שהאישה ההיא לא כ"כ מסכנה כמו
שאני חושב  .
הוא לקח אותי לחדר טלווזיה והשביעה אותי ששום מילה לא יוצאת
מהחדר הזה, נשבעתי כבקשתו  .
זיאד הכניס קלטת לווידאו והריץ אותה . על המסך רצה מהדורת
חדשות ישנה שתיארה את האסון בו נהרג חייל דרוזי מהיתקלות עם
מחבלים . את המהדורה הזאת הוא כבר הראה לי פעם כשסיפר לי שזהו
אחיו שנהרג .באותו הרגע לא ממש הבנתי מה זיאד רצה לחדש לי אבל
לתדהמתי בהמשך המהדורה הצביע זיאד עליה, זאת היתה ללא כל ספק
האישה מהמחסום כשהיא בשיאה של חאפלה לרגל מות בנה כשהיד,
כשפוצץ עצמו עם חייל ישראלי . הייתי מבולבל ובהלם , לא ידעתי
מה לומר .
זיאד היה נראה מאוד מסופק מההלם שלי . במשך שבע שנים לא היה
לילה אחד שבו לא שיחזרתי בדימיוני את פניה השטניות של האישה
הזאת הוא אומר , תפשתי לו את היד ואמרתי "כול כלב ביג' יומו"
ובלבי שמחתי שאוכל להסביר לאמא את מה שקרה היום .
באותו לילה לא הצלחתי להירדם למרות שכל היום פינטזתי רק על
המיטה .
אני שוב משחזר בדימיוני את האישה הזאת וחושב , איך היא יכולה
לשמוח על מות בנה אחרי הסבל שעברה בכדי להביאו לעולם .
החלטתי להתקשר לאמא לעבודה למרות שהיא תמיד בלחץ במשמרת , ככה
זה בכל בתי החולים היא אומרת .
סיפרתי לה את כל הסיפור , על אח של זיאד והקשר של המוות שלו
לאישה ההיא  . הסברתי לה שאני ממלא פקודות ושהמוות שלה לא היה
תלוי בי כי גם אם הייתי מתחנן לא היו נותנים לה לעבור את
המחסום . היא אמרה שהיא מבינה ודחקה בי ללכת לישון מיד .
קום קום יש לך רק עוד חודשיים ואז תישן גם עשרים שנה רצוף מצדי
, אומר לי אבי . נראה שנרדמתי לפני שתי דקות אבל אלה היו
שעתיים מלאות .
אמא שלך התקשרה אליי אתמול וגערה בי , ניסיתי להסביר לה שהבן
של האישה הזאת מחבל אבל היא לא האמינה לי . אמרתי לו שזה בסדר
וכבר הסברתי לה הכל . זה לא כ"כ פשוט הוא הוסיף ,אמא שלך
הצליחה ליילד את התינוק ולהשאיר אותו בחיים . היום אנחנו
צריכים למצוא לו משפחה כי אין כרגע מה לעשות איתו .
אפשר לעשות מזה סרט תורכי חשבתי לעצמי, אבל במחשבה שניה עם כל
הכבוד לתורכיה רק במציאות שלנו יכול לקרות דבר כזה , אמא שלי
מיילדת את האח של המחבל שהרג את אחיו של חברי לנשק .

היום כשאני משוחרר כבר שלוש שנים השנאה בין שני העמים רק
התעצמה והיא גדלה בכל יום .
פאדי כבר בן שלוש , לא יאמן איך שהוא גדל . פאדי הוא האח
הביולוגי של המחבל שהרג את פאדי אחיו של זיאד . ציפי חברה של
אמא לא יכולה היתה להביא ילדים לעולם והחליטה לאמץ אותו לאחר
שלא נמצאה לו שום משפחה בשכם , היא גם החליטה לקרוא לו על שם
אחיו של פאדי ולסגור מעגל .
כשפאדי יגיע לגיל 18 הוא יתגייס לצה"ל , כמובן שעדיין לא יהיה
כאן שלום .            
מוזר לחשוב שאם אימו לא היתה מתה אז יכול להיות ששאיפתו היתה
להיות מחבל מתאבד .
כנראה שאדם לא נולד מחבל וסביר להניח שאם היו לוקחים אחד
מאיתנו ביום היולדנו לחיות את חיינו במחנה פליטים בעזה אז
היינו גדלים ומחונכים לשנאת עם ישראל בדיוק כמו כל מחבל .
כנראה שאין הרבה מה לעשות כי זהו טבע האדם ולא נוכל לשנותו או
שזהו גורלו משמיים של העם היהודי . האפשרות השניה נראית לי
יותר . מה אתם חושבים ?