הרוכב, הוא היה קיים מאז ראשית הזמן, היצור, או הישות, שהתממשה
לה שבריר שניה לפני שהזמן התחיל, איך זה אפשרי? זה לא.
היקום היה קיים מאז ומתמיד, המרחב היה תמיד באותו גודל, מה
שקרה שפיסיקאים בכוכב דבילי בקצה הגלקסיה קראו לו המפץ הגדול,
היה למעשה הנקודה שבה זרם לתוך המרחב הזה זמן, שהגדיר את המרחב
במרחקים.
הרוכב היה חתיכת החומר הראשונה שזרם לתוכה זמן, הוא היה ישות
עילאית, שכן הוא ראה, או למעשה, חש, כל דבר שאי פעם קרה, כי
הוא היה בחזית הזמן, כל שניה שעברה נשאה אותו איתה, בלי קשר
למרחב או למרחק, הוא היה אבסולוטי.
זמן רב עבר מאז שהרוכב התחיל להיות, הוא כבר עייף.
בתחילה היה לוקח דמויות אחרות וחוקר איתן רגשות, או תחושות,
דברים שלא היה יכול לחוות ממסעו על גלי הזמן,מצא עמים או
יצורים פרימיטיביים וניסה להפוך אותם אינטיליגנטים, הוא היה כל
כך בודד.
עכשיו אין לו חשק, הוא זקן וחווה הכל, אבל עדיין היה צורך
שהנחה אותו, גורל שהיה משותף לו, אחרי הכל, הוא היה אל.

בעתיד הלא רחוק מזמננו שלנו:
על כדה"א, מחקר ארכיאולוגי בדרום אפריקה מגיע לשיאו כשהמקדש
העתיק ביותר הבנוי ע"י אדם אי פעם (לפי תיארוך פחמן בערך משנת
15000 לפנה"ס)
מתגלה, חלק אחרי חלק.
האחראי על החפירות מנחה את הצוותים לפינוי עדין של הלכלוך מעל
האבנים המתפוררות.
עיניו נפערות בתדהמה למראה הגילוי.

בטיסה על קולית מארה"ב ישב דוקטור לשפות ותאולוגיה, הידוע גם
בשם דיוויד, וניסה לישון, רק לפני שעה וחצי יצא מניו יורק,
עכשיו עף מעל הפסיפיק בדרכו לאפריקה, רק לפני יומיים הגיעה
השיחה הבהולה מהבית הלבן שקראה לו להתייצב מיד בשדה התעופה עם
מעט חפצים שיכל לסחוב, לפי השיחה הוא הבין שמדובר בחפירה
ארכיאולוגית חשובה באפריקה.
הוא לא הבין מה הסיפור הגדול שיכל להיות כל כך דחוף, אבל
כשנותנים פקודה הוא מציית, הוא ניסה נואשות להרדם אבל אחרי
כשעה כבר הגיעה ההודעה לחגור חגורות לנחיתה בנמל תעופה
בדרא"פ.
כשהציץ מחלון המטוס יכל לראות את פני השטח המצולקים של אפריקה
מתקרבים לכיוונו, מתחלפים במהירות משממות סחופות רוח לשטח
עירוני לכל דבר, ואז למסלול הנחיתה הארוך.
הרעד החזק עם המגע בקרקע הקפיץ אותו במושבו, הוא בסדר, הוא
רגיל לנסיעות האלו.
משעת הירידה מהמטוס ועד להגעה לאתר החפירות הוא ישן רוב הזמן,
הנהג שאסף אותו בג'יפ היה חביב מספיק לתת לו לישון.
דיוויד לא הצליח לזכור מה חלם כשהנהג טילטל את כתפו של דיוויד,
לא בעדינות רבה, ואמר לו "הגענו, אדוני".
כשדיוויד הסתכל מסביב הוא מצא את עצמו באזור טרופי, אופייני
לרצועת הרוחב הזו.
הג'ונגל מילא את האופק לכל הכיוונים, אבל השפעת האדם נראתה
היטב בקרחת היער הנקיה מעצים (כנראה באדיבות מספר רב של
אפריקאים במשכורת מינימום שנאלצו לגדוע את פיסה זו של היער).
הוא ירד מהג'יפ, ומיד ניגש אליו אחד מהאפריקאים שהסתובבו
באזור, הוא הציג את עצמו כמנהל האתר והארכיאולוג הראשי, והראה
לדיוויד את הדרך לאוהלו.
דיוויד שם באוהל את חפציו המועטים, ותיכנן לנמנם מעט בזמן
שנותר לפני שיקראו לו.
מנהל האתר נכנס ברעש לאוהל כשדיוויד פשט את בגדיו העליונים
"מה לעזאזל אתה עושה??? בשביל מה קראנו לך מארה"ב, כדי לישון?!
התלבש ובוא מיד!"

דיוויד נאנח חרישית ושם את בגדיו שוב, קם ויצא אחרי מנהל
האתר.
הם הלכו בקצב מהיר לכיוון מרכז קרחת היער הגדולה,דיוויד ראה
מולו את מוקד החפירות, כשהתקרב, גילה שלמעשה זה היה מקדש עתיק
מכוסה טחב,נראה פשוט למדי, כראוי למקדש כה עתיק.
דיוויד ומנהל האתר הגיעו לקיר החיצוני, דיוויד ציין לעצמו את
עבודת האבן הפרימיטיבית, נראה שאותם בונים מסתוריים פשוט הניחו
מספר אבנים אחת על השניה והדביקו בבוץ, מדהים שהמקדש שרד עד
עכשיו, חשב דיוויד.
שני הגברים נכנסו דרך הפרצה שיצרו הפועלים למען התערבויות כאלה
בדיוק, ונכנסו למקדש.
בתוך המקדש יכלו לראות רק קירות חשופים, מזבח קטן, ודלת, או
יותר נכון מעבר לחדר אחר.
הדוקטור אמר בלאות מתנשאת "בשביל זה הבהלת אותי מארה"ב?? כמה
קירות ומזבח??"
מנהל העבודה רק חייך והוביל אותו לדלת, ופסע פנימה, הדוקטור
פסע אחריו, המראה שפגשו בו עיניו גרם לפיו לבצע כמה תרגילים די
מסובכים, ולבסוף להשאר פתוח.
דיוויד ומנהל החפירות נכנסו לחדרון שלא דמה כלל למקדש שמסביבו,
הקירות נוצרו בשיטות מתקדמות בעליל, חלקים וחזקים, ועל הקירות
צוירו ציורים, שנראו כאילו אמן ציור ריאליסטי יצר בשיא
כשרונו.
ועל קירות החדרון התגלו תולדות האבולוציה של האדם
במלואן,בתמונה הראשונה, שהתחילה משמאלו של דיוויד, ניתן לראות
את הקופים והפרימטים הראשוניים, בתמונה הבאה הפרימטים הזדקפו,
אחזו כלים.
ובתמונה השלישית, שמילאה את כל הקיר הנגדי לכניסה, דיוויד יכל
לראות איך יצור שנראה כמו אל יווני אידאלי בועל כמה מנקבות
הפרימטים.
בתמונה האחרונה דיוויד ראה את הנקבות אוחזות גורים, או ילדים,
שנוצרו בזיווג זה, הם היו חלקים משיער כמעט לחלוטין.
על הרצפה הייתה חרוטה גם הודעה גדולה בכתב לא ידוע, המנהל
הצביע, ופלט: " את זה,ידידי, אתה תפענח."

מורל ומנהל העבודה, שמו היה ששת, דרך אגב (דיוויד לא יכל להמנע
מלהזכר בסיפורו של קרוזו) התידדו מאוד בזמן השהות באתר, למרות
החיכוכים הראשונים ביניהם.
וכרגע הם יושבים יחד באוהל של ששת, ושברו את הראש על החידה
העתיקה.

"זה פשוט בלתי אפשרי!!!!" צעק מורל בתסכול "אין כאן שום תבנית!
שום מפתח! איך אפשר לפענח את זה?"
מנהל העבודה חייך חיוך שקט ואמר "תראה דיוויד, הממונים הבהירו
שהג'וב שלך תלוי בזה, מצידי אתה יכול להפסיק"
מורל נאנח ועיסה את רקותיו הפועמות בכאב
"זו לא עבודה לאדם, זו עבודה למחשב, אין לי סיכוי להצליח לבדוק
את כל התבניות האפשריות!
זה יכול להיות כל דבר, מקוד גנטי ועד כיפה אדומה, הגרסא
העתיקה, אנחנו זקוקים למחשב עם עוצמה אדירה, ולפני שאנחנו
צריכים את המחשב אנחנו צריכים להעלות את מה שמצאנו כאן
לוושינגטון!"
לאחר כמה דקות חשיבה נוספות דיוויד ניסה לסדר את הממצאים.
"ברור שאנחנו מדברים כאן על התערבות חוץ ארצית, לא היו כאלה
יוונים עד לפני כ2000 שנה, וגם אז הם לא באו בכזה גודל.
אנחנו מדברים כאן על ביטול התורה הדארווינית, על שיפוץ כולל של
שיטת החשיבה האנושית! זו תגלית המאה!"
דיוויד פיתח מומנטום בזמן שדיבר, ואת השורה האחרונה הוא ממש
צעק.
מנהל העבודה מיהר לצנן את התלהבותו:
"ועדיין, אם אתה לא מפענח את זה ואין לך תירוץ מספיק טוב
לאנשים בוושינגטון, הג'וב שלך לא שלך, אז תגלית המאה או לא,
חייבים להתרכז כאן, נכון?"
מורל נאנח, בפעם המי יודע כמה, ונרגע קצת, ששת צדק, מעשיות
חשובה כאן.
"לפני הכל אנחנו חייבים להבין האם מדובר כאן בכתב בשפה כלשהיא,
או בקוד מסוג כזה או אחר.
אם זה כתב העבודה הרבה יותר קלה, צריך לפתח מילון תרגום וזהו,
אבל אם זו שפה זה יכול להיות קוד גנטי, תרגיל בחשבון, ונוסחאות
פיסיקליות, במידה שווה, לפני שנוודא את הנקודה הזו פשוט אי
אפשר להתקדם".
מנהל העבודה שיחק בנתיים עם העפרון, כי הוא לא היה מסוג האנשים
שאתה צריך לדבר איתם על גנטיקה, הוא הסתובב לרגע ומרפקו פגע
בטעות במראה בעלת מסגרת עץ כבדה שעמדה על קיר האוהל, היא נפלה
על צדה ליד הדף.
"אתה מוכן להפסיק עם שטויות?" צעק מורל ועמד להעיף את המראה
מהשולחן כשמשהו צד את עינו
"ששת יקירי, אתה פשוט גאון!"
"תסתכל!! זה מסתדר!! זה נראה כמו סוג של קוד מתמטי!"
הוא הצביע על הכתובת, ששת עקב אחרי אצבעו של דיוויד, ויכל
לראות בעצמו שהתבנית המסובכת שעמדה בפניהם קודם הפכה למערכת
מסודרת של קווים נקודות וסמלים גיאומטריים ספורים.
"אנחנו חייבים למצוא מחשב חזק, ומייד, מחר אטוס לוושינגטון,
אני אעדכן אותך!"

למחרת הוא היה על המטוס

תחנת מחקר ופיתוח, מדבר נבאדה, חודש לפני ביקור דיוויד
בחפירות
ישיבה של מנהלי התחנה ושר המדע מוושינגטון.

"אם אתם רוצים להמשיך במחקר אני ח י י ב לראות תוצאות אתם לא
מבינים?!" צעק השר והאדים מכעס "אני לא יכול פשוט לתת לכם כסף
ולסמוך על המילה שלכם אתם יודעים?!"
החוקרים הראשיים החליפו מבטים שואלים, תווי פניהם התרככו,
"או קיי" ענה החוקר האחראי, "נראה לך מה שיש לנו, אבל אנחנו
מתריעים, עדיין לא סיימנו לתקן את שבב האישיות של המכונה והיא
לא בדיוק נקייה מבעיות, אבל מבחינת כוח מחשוב יש תוצאות"
הם מובילים את השר לחדר חשוך עם כל מיני מכונות , מושיבים אותו
על כסא, והשר יכל לראות את החוקר הראשי מלטף באהבה מכשירים
שונים ולוחץ על כפתורים בסדר הידוע רק לו.
"שאל שאלה, כל שאלה, הקשות ביותר שאתה יכול"
ובמשך מספר שעות השר קיבל תשובה לכל שאלה, פילוסופית או מדעית,
שיכל להעלות בדעתו.
כשיצא מהחדר לחץ את ידיהם של החוקרים, ואמר
"התקציב שלכם, ובונוסים לשלושתכם, עשיתם עבודה עצומה למען
האנושות"

באותו שבוע הוא חזר לוושינגטון ואישר תקציב של כמה עשרות
מיליוני דולרים לפרויקט.
חודש אחרי לערך, הפרויקט הוכרז כמושלם.
למכונה הסופית קראו SAIA (ר"ת אלגוריתם בינה מלאכותית עילאי).

וושינגטון, ישיבה בנוגע לממצאי המשלחת לדרא"פ

חדר עגול ומואר באור לבן מסנוור, שולחן אליפטי בגוון כחול כהה,
עשרה מושבים, מתוכם תשעה מאויישים על ידי חברי המועצה, ואחד על
ידי דוקטור לשפות ותאולוגיה, הידוע בכינויו דיוויד.
"כן דוקטור, אנחנו מחכים לתשובות" פתח שר המדע בטון שהבהיר
שתשובה אחרת מ"יש לי תשובות" לא תתקבל בשמחה.
"אין לי תשובות ברורות, אני רק יודע ש" ניסה דיוויד לענות "מה
הכוונה אין לך תשובות?!" קטע אותו באכזריות שר המדע "אנחנו
מוכרחים לשקלל את תשובותיך בדו"ח, ואתה חייב לספק אותן!"
"אתה מוכן להקשיב עד הסוף, אדוני?"
"כן" נרגע השר, למרות שלא אהב את הטונים של דיוויד.
"הבנתי שהטקסט המדובר כתוב בשפה לא ידועה לנו, שכנראה מבטאת
מסר מתמטי, מסר מתמטי מורכב כל כך, שאין בן אדם על הכוכב שיכול
לפענח אותו, מה שכן, מחשב חזק יכול, מחשב ממש ממש חזק, עם
משאבים ממש ממש גדולים יכול בתאוריה לפענח את הטקסט הקדום"
שר המדע הרים את גבותיו, כמי שקיבל רעיון מצוין, ולחץ על לחצן
שמוקם מולו ולחש משהו פנימה.
הדלתות נפתחו ונכנס נציג תחנת המחקר שפיתחה את SAIA.
"יש לנו משימה בשביל המכונה שלך!"
הכריז השר בעליצות תמוהה.
"היא צריכה לפענח את הטקסט שידידנו החוקר כאן היה נחמד מספיק
לציין שמהווה כנראה מסר מסוג כלשהוא, כאילו שלא ידענו זאת"
המתכנת הנהן ויצא מהחדר, אחרי מספר דקות הואר אחת הקירות,
דיוויד הצליח לזהות שכנראה שמדובר במקרן מסוג מתקדם.
"אנחנו נדבר ישירות עם ממשק הא"מ (אינטיליגנציה מלאכותית) של
המחשב, ונסביר לו את המשימה, זה יהיה תפקידו של דיוויד"
"אתה חייב להיות ברור, לא להשתמש בסלנג או במילות שלא קיימות
במילון" פנה אל דיוויד המתכנת.
"בסדר" ענה דיוייד, מין התרגשות מוזרה פעפעה בתוכו, החידה
מתקרבת לסופה.
על המסך הופיעו פנים מתכתיות, שהזכירו לדיוויד בכל מתכת
נוזלית, ורטטו במקצת כשאמרו "SAIA מוכן, נא להזין מידע ומשימה"
דיוויד השתעל קלות והתחיל בהסבר, הוא סרק פנימה את הטקסט ואת
הטקסט דרך מראה, הכל דרך סורק מובנה בשולחן, והסביר את הנקודות
הידועות.
כעבור מספר שניות ענה המחשב "בוצע, מדובר בקטע מתמטי מקודד
שמכיל בתוכו הסברים לבניית מכונה שיכולה לתקשר עם הישות
המתוארת בתמונות"
"זה בלתי אפשרי!" צעק דיוויד "התמונות הן מלפני 17000 שנה!! אף
בריה לא מסוגלת לשרוד זמן ארוך כל כך!"
"אנומליה לא מוכרת" הכריז המחשב "לא הספקנו לעבוד על השעון
שלו, הוא לא יודע מה היא שנה, זה יתוקן בהמשך" מיהר המתכנת
להתנצל.
שר המדע גירד בזקנו כמה דקות ואמר " או קי תבנו את הדבר, מה
שזה לא יהיה, זה חיכה 17000 שנה, כנראה שהגיע הזמן שלו"

לאחר שבועיים הוצב בתחנת המחקר בנבאדה המשדר, כמו שכינו אותו,
והוכן לפעולה.
בשביל להשאיר מרחב בטחון למקרה של חוסר במשאבים חיברו את SAIA
לרשת, כדי שיוכל להשתמש למעשה בכל משאבי הרשת בכדה"א במקרה
הצורך.
והפעילו את המשדר.

הרוכב התנער משנתו בהפתעה, או בהרגשה הדומה ביותר שיכל להרגיש,
לפי הסימנים הופעל אחד מהמתגים שהוא השאיר לתרבויות המתפתחות.
האם זה אפשרי? בדידותו הנצחית של הרוכב הופרה ?
בהתלהבותו הוא כמעט פוצץ שמש במרחק כמה גלקסיות מכדה"א, ועצר
את עצמו ברגע האחרון.
"יכול להיות שזו טעות, וגם אם לא יכול להיות שהם לא יכולים
לתקשר איתי" חשב לעצמו הרוכב, משתמש באחוז זעום מתודעתו.
ותוך מיליונית השניה הוא היה גם שם.

בנתיים על כדה"א, המשדר הופעל, לאחר כמיליונית השניה כל
המחשבים, הרשתות, השרתים, וכל משאב ממוחשב אחר, נתקעו, ושועבדו
לSAIA.
ולמשך כמה שניות, רק שתיים או שלוש, אלים דיברו ביניהם.
ואז זה הסתיים, החיים חזרו לסידרם, המחשבים חזרו לפעול וSAIA
הגיב שוב.
ההקלה שחשו בני האדם הייתה מאוד, מאוד, לא במקום.

עברו מספר שניות עד שדמותו האלקטרונית של SAIA הופיעה שוב על
המסכים, היה בו משהו שונה, משהו חדש.
הוא שתק, לא ביקש נתונים ולא עשה דבר, פשוט שתק, ואז, לחרדתם
והפתעתם של הנוכחים (הפתעתם של הבירוקרטים וחרדתם של
המתכנתים), משהו התעוות בו.
לאט לאט הזוויות שהחזיקו את פניו אנושיים השתנו, פיו הפך
שפיצי, וצורת פניו השתנתה, SAIA חייך.
המתכנת רץ בזעקות אימים ושלף את המתג מהקיר.
הפנים נשארו שם "מה לעזאזל קורה כאן? למה אתה מבוהל כל כך?"
שאל השר בתמיהה "הוא מחייך!! הוא מחייך!!!" צרח בפאניקה
המתכנת.
"נו אז מה? גם אני יכול!" אמר השר וחייך חיוך מרושע וציני, כזה
שהעביר בדיוק את מידת ההנאה שלו ממצבו הרגשי של המתכנת "אתה לא
מבין!!" זעק המתכנת.
"נכון" ענה השר בשעמום מה.
"לא הכנסנו לSAIA שבב אישיותרגשות בסוף, פחדנו שהשבב יפגום
בכישוריו כמחשב!"
"או או..."

בשעה הקרובה מיליוני וביליוני בני אדם איבדו שליטה במחשביהם
האישיים המחוברים לרשת או אינטרנט.

הרוכב חייך, הוא מצא את הכלי המושלם, היתה לו שליטה מלאה
בעולמם של האינטיליגנטים לכאורה האלו, בשניות המעטות הוא קלט
את כל ההיסטוריה, התאוריות המדעיות, החברתיות והכלכליות שאי
פעם היו קיימות ונכתבו לתוך מחשבים.
בקיצור, הוא החזיק את הידע האנושי, והוא החזיק את הידע
האוניברסלי, והיו לו הרבה אנרגיות שליליות לפרוק, אנרגיות
שליליות של כמה עשרות מיליארד שנה.

כל האנשים בעולם שאי פעם החזיקו חשבון בנק איבדו את רכושם.
כל הדלתות החשמליות והמעליות נעצרו.
כל החשמל פסק מלזרום.
העולם חזר לתקופת אבן שניה.



אפילוג:

ברגע ההתחברות של הרוכב עם SAIA הייתה דממה, דממה חריפה, וקהה,
ושחורה כמו כל דבר שחור מאוד שנוצר אי פעם.
דממה כמו לפני היקום, לא דממה של שקט יחסי, דממה שנתנה את
הרושם שאין מה שירעיש.
על כדה"א אף אחד לא ידע או הבין מה קרה, אבל הצופה במולטי יקום
יכל היה לראות מה קרה.
דמיינו לרגע את היקום הרוחני כרצועת גומי ממש גדולה, שיש עליו
אבנים בגדלים שונים, תודעות, שמקמטות במידה קטנה את היקום
סביבם ממש כמו שגופים גדולים כמו כוכבים מקמטים את החלל מסביבם
ומושכים אליהם גופים אחרים (כבידה, בשמה העממי), עכשיו דמיינו
מה קרה כשתודעתו העצומה של הרוכב התחברה עם תודעתו המכובדת גם
כן של SAIA ,זה היה כמו לזרוק אבן בעוצמה אדירה לתוך הרצועה,
הגומי נמתח, היקום שתק, והאבן עברה דרך הגומי.
זה היה דבר שלא קרה מעולם, שתודעה עברה את גבולות היקום
והיקום לא יכל להכילה.
המולטי יקום פעל מיד וכדי לא להיקרע לגזרים פרש מיד עוד רצועה
מטאפורית מתחת לרצועה הקיימת, רצועה יותר חזקה שמיועדת להכיל
את התודעות הכפולות, והאבן נעצרה שם.
בקיצור ולסיכום, היקום התפצל, בחלקו האחד היה כדה"א הישן
והטוב, היקום האמיתי, אחרי הגעת הרוכב וSAIA  ,ולמעשה היקום
כמו שהכרנו אותו עד עכשיו, אה כן, הוא היה בתקופת האבן כבר
אמרנו?
בחלקו השני היה כדה"א לפני הרוכב, המקדש העתיק לא התקיים
מעולם,SAIA לא הגיע מעולם לפיתוח, והעולם המשיך כסדרו.
מאז ועד עצם היום הזה, היקום מנסה להתחבר מחדש, עכשיו מתחיל
הסיפור האמיתי,
הסיפור על איחוי היקום.