אז מה אם הוא אוהב אותי? זה לא אומר שאני צריכה לשכב איתו...
וזה לא שאני לא אוהבת אותו. אני כן. אני פשוט לא רוצה לשכב
איתו. עדיין לא, זה מוקדם מידי.
אז מה אם הוא אוהב אותי? זה לא אומר שהוא היה צריך לקחת אותי
בכוח...
וזה לא שאני לא אוהבת אותו. אני כן. הוא פשוט הכאיב לי כל כך.
אני לא רציתי את זה.
אבל הוא רצה. וכשהוא רוצה משהו- הוא מקבל את המשהו הזה. לא
משנה איך- הוא יקבל את זה.
אז מה אם הוא אוהב אותי? זה לא אומר שהוא יקבל ממני כל מה שהוא
רוצה.
אבל מאוחר מידי. הוא קיבל את כל מה שהוא רצה. ואני- אני הייתי
החברה החלשה שלו, נתתי לו לעשות בי כל מה שהוא רצה. למרות שלא
רציתי.
אבל זה לא שאני לא אוהבת אותו. אני כן. בעצם- רק בגלל זה נתתי
לו את עצמי, בגלל שלא רציתי שהוא ילך...
לקח לי זמן להבין שהוא כבר לא אוהב אותי. בהתחלה הוא אהב..
אפילו מאוד אהב.. אבל מהר מאוד זה היה רק בקטע של "תתפשטי.
עכשיו." וישר אחרי זה " טוב אני חייב לזוז.. אני עוזר לידידה
בהיסטוריה...".
תמיד ידעתי שהוא לא גאון בהיסטוריה...
מעניין אם הוא ככה גם עם ההיסטוריונית ההיא...
חשבתי שהוא פשוט אוהב להיות השלטתן או משהו בסגנון... שזה מה
שמדליק אותו... אז נתתי לו, שיהנה...
אבל כשהבנתי שזאת לא אהבה, התחלתי לבכות. לבכות על כל כך הרבה
שנים של סבל וכאב ובגידות של החתיכת חרא המזדיין הזה... קלטתי
איזה טיפשה הייתי שחשבתי שזאת באמת אהבה... שחשבתי שהוא נאמן
לי...
חברה שלי אמרה לי פעם משפט נחמד: "גברים לא בוגדים, הם רק
בודקים אופציות...".
הוא בהחלט בדק אופציות. והרבה....
יומיים אחרי ההארה שלי הוא הגיע לדירה שלי ואמר לי שהוא צריך
סקס, ועכשיו.
רציתי להגיד שילך להזדיין עם הסבתא המקומטת שלו, וש... ש...
לא הייתי מסוגלת.
כמה שרציתי- לא הצלחתי.
מילה לא יצאה לי מהפה כשהוא נכנס ויצא ממני, כל פעם שהוא נכנס,
אני צעקתי יותר.
צעקתי בלב. צעקתי עליו. כל כך הרבה. הוא לא תיאר לעצמו כמה
שנאתי אותו, וכמה צעקתי. ואני לא הבנתי איך הוא לא שומע את
הצעקות שלי. איך הוא לא מגיב על כל הקללות שיריתי אליו?!
ואז הוא פשוט קם והלך. אמר שיש מבחן ענק במתמטיקה וההיא ממש
מפגרת בחומר והוא חייב לה טובה...
כן, חתיכת טובה אתה חייב לה...

הלוואי שתישרף בגהנום.