המרחב אפוף שחור,
עננים קודרים לא חדלים מלגבור.
הדמעות ניטחות כגשם על חלון
והתקווה מנסה להציץ מחריץ של חור.

התמונה מונחת על איזה קיר
בחדר לבן בהיר.
השליט הכל יכול אוחז בגורלות
של כל הדמויות.

ומבין כל הקדרות עולה השחר,
כל כך בהיר ויפה.
ואז באה גם השמש לאחריו
ושוטפת את הרקע בגווני זהב.

נקודות אור באמצע שחור.
נקודות זהב בתוך מרחב מוחרב.
מופיעות ונעלמות. רצות ושבות.
שלא יהיה משעמם, שלא ירדם הבורא.

הצבע ניטח בשפע, ללא מעצורים וללא חסכון
מחליף את הדמויות, משנה את המקומות.
פעם ילד נוגה, ופעם בחורה אוהבת.
פעם אפור מדכא, ופעם שמש מחייכת.

כך בזרם בלתי פוסק,
נצבעים עוד ועוד חלקים.
דמויות חדשות מחליפות אחרים
ודמעות מומרות לאלפי חיוכים.