אני לא יודעת להסביר ת'הרגשה... זאת פשוט הרגשה טובה.
האנשים שמכירים אותי ידעו על מה אני מדברת, אבל לשאר הקוראים
מחכה סיפור אהבה.
הכל התחיל לפני כשבועיים וחצי ביום שבת לפנות בוקר זה היה בערך
בשעה 2 ליום שבת הגעתי עם שתי חברות למקום למקום שבו האנשים לא
יודעים עיר מקום מושב מקום חם ונעים שכיף ללכת ולחזור ממנו
ואליו מקום שנקרא במונחים מוגזמים גן עדן.
הלכתי עם חברה שלי לחבר שלה והיא כבר התחילה לברבר אמרה שהיא
רוצה להכיר לי את בןדוד שלו שאנחנו דומים שנינו קטנים וחמודים
כאלה והיא רוצה להכיר לי אותו כמובן עוד לא ראיתי אותו לא
ידעתי על מה מדובר אבל לא הייתה לי בעיה להכיר איש נחמד חדש
להפך אמרתי סבבה מה יש לי להפסיד.
הגענו למקום לבית של מישו לא מוכר, הם חגגו לו מסיבת גיוס קצת
נראה לי עלובה אבל מה לעשות זה מה יש.
על השולחן היו איזה 20 בקבוקי בירה ריקים הם שתו, היו מסטולים
לגמרי ולא קשורים למציאות, אבל אהבתי את זה, אהבתי את מידת
החופשיות שלהם, את האושר הפנימי שהם הפגינו וגם כמובן את האושר
החיצוני, ואז ראיתי אותו, הוא ישב לו אמר שלום שלום נעים מאוד
והתיישבתי הם חקרו אותי מעט בת כמה מאיפה ושטויות כאלה אתם
יודעים, השיחה הראשונה הרגילה שאנשים עושים לא הפריע לי להפך
אהבתי את החום הזה שיצא מהם, טיפה יותר מאוחר הלכנו לבית של
חבר אחר שלהם הוא ממש נחמד קורע עד מאוד לא יכולתי שלא לצחוק
המון ובצדק הוא מצחיק עד טירוף והוא היה ממש נחמד אליי קיבל
אותי ישר אליהם כולם שם בעצם קיבלו אותי אליהם מהר, אז חברה
שלי וחבר שלה קראו לו אל החדר שאלו אותו אם יש מצב להכיר אותי
והוא אמר סבבה אחרי זה קראו לי שאלו אותי אותו הדבר ואמרתי
סבבה קראו לו בחזרה לחדר הוא התישב לידי דיברנו ארבעתינו על אה
ועל דה לא משהו חשוב ומעניין אבל ככה שיחות חולין כאלה פשוטות
ואז הוא אמר שהוא יוצא לעשן סיגריה אם אני רוצה להצטרף אליו
וכמובן הצטרפתי ישבנו במרפסת הוא עישן לפחות שתי סיגריות באותה
תקופה ישבנו איזה שעה וחצי הכרנו אחד את השני בלי בושה דיברנו
והיה לי ממש כיף, הוא החמיא לי עד מאוד ובלי סוף והרגשתי סוף
כל סוף חשובה ושיש לי מטרה לחיים האלה אחרי שהם נדפקו לי מלא
פעמים הרגשתי חיה הרגשה הכי טובה בעולם כולו שאי אפשר להסביר
אותה רק מיש חוה אותה יכול לדעת אותה.
כבר עלה האור הזריחה הגיעה והתבהר בחוץ נעשה קריר לא לקחתי
בחשבון שבבוקר קר והיה לי קפוא ואז הוא הציע לי ללכת איתו
לסיבוב לאור הזריחה הרגשתי רומנטית עד מאוד וכמובן שאמרתי לו
סבבה הלכנו אבל נעצר לנו הטיול מהר כשהיינו צריכות לנסוע
הביתה... הוא שכח לקחת ממני את המספר טלפון אך איך שהתחלנו
טיפה ללכת חבר שלו נסע אליי באופנועים ולקח ת'מספר טלפון שלי
בשבילו ונתתי.
למחרת הוא התקשר אליי ושאל אותי איפה אני ומה אני עושה הלילה
אמתי לו שכלום... אבל אנחנו נבוא מחר באנו למחרת ויום שאחרי
לאט לאט הכרנו יותר אהבתי להיות איתו הוא נתן לי הרגשה טובה
כזאתי של שייכות ואז בפעם השלישית נדמה לי שנפגשנו לבשתי חצאית
יפה והלכנו לסיבוב ישבנו בתחנת אוטובוס פשוטה של מושב כזאת
ישנה אבל נותנת תחושה חמימה ולרגע הנחתי את כפות יידיי על
עייני ואז הוא נישק אותי, נתן לי נשיקה רכה על הפה ובמהירות
היא הפכה לסוערת ומלאת ריגושים זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי
שזה שווה את זה ככה נפגשנו כמעט כל יום עד שיצא לנו לדבר על זה
והוא אמר שהוא רוצה שנהיה חברים שמתאים לו שנהיה חברים הוא לא
יודע מה ההרגשה שלו כלפיי ברור שזאת לא אהבה אבל יש משו שהוא
לא יודע להסביר שאומר לו שזה זה שאנחנו מתאימים ואני באותו
לילה הגעתי אליו התחרמנו עד מאוד למעשה כבר שנינו הייתי בלי
מכנסיים והתאפקתי לא לשכב איתו ולא שכבנו ואמרתי לו טוב, אז
אנחנו חברים, ככה אחרי שבוע של הכרות נעשינו חברים זה היה הדבר
הכי מטורף שאי פעם עשיתי אבל הייתי שלמה עם זה אפילו מאוד
והרגשתי תחושה של חידוש והייתי מאושרת. לא עברו יומיים וכבר
הייתי אצלו בלילה באתי כבר באותו לילה שכבנו, הוא יודע מה הוא
עושה הוא פשוט נתן לי הרגשה של חום  כזה שבנאדם בדרך כלל נותן
אותה אחרי שנה שנתיים שמכירים אבל מה כולה מכירים שבוע וקצת
והייתה ת'הרגשה הזאת יומיים אחרי זה שוב הייתי אצלו ושוב שכבנו
לאט לאט העניינים הפכו לחמימים מהידלקות רומנטית להאהבה סוערת
אין לדעת לאן היא תמשיך אולי היא תמאס? אולי היא תגמר מהר?
אולי היא תמשיך לנצח? מי יודע, אףאחד לא יכול לדעת או לנחש אני
רק מקווה לא להפגע.
המון דברים הסתדרו לי בחיים באותה תקופה וחבר זה הדבר המשלים
שהיה חסר לי והנה הוא הגיע כאילו בתיכנון מלא כזה אבל לא היה
לי אכפת שזה כאילו בא רומן מהסרטים כזה הרגשתי מלכה, הרגשתי על
פסגת הר הוורסט.
עכשיו אני איתו מאושרת עד מאוד מתאימים כמו כפפה אףפעם אין לנו
שתיקה ולא משעמם לנו ביחד, כיף מאוד ואני מתה עליו ויודעת
בליבי שזה אם קצת רצו והשקעה אנחנו יכולים להיות אחלה זוג
להמון המון זמן נקווה שתקוותי הן לא לשווא.
המשך יבוא....