כמו כל ילד בכל מקום ובכל גיל גם אני מחכה כל שנה לתחילת החופש
הגדול. כל השנה בבית ספר אני יושב וחולם על החופש והבריכה(
אולי זאת הסיבה שאני לא מצטיין בלימודים....).  שנה שלמה כל מה
ששמעתי בבית ספר זה:" רונן הכנת שיעורי בית? או רונן העתקת
מהלוח?". שמעתי את זה כל כך הרבה שכבר גם בחלומות הלילה אני
שומע את ההערות של המורים אלי...

וכשהגיע היום המיוחל... כל כך שמחתי והיו לי כל כך הרבה
תוכניות... תכננתי ללכת יום יום לחדר כושר ולהיפטר הקילוגרמים
ולהחליף אותם במסה של שרירים, וככה כמובן שאני אגיע לבית ספר
כל הבנות לא יוכלו לעמוד בפניי...

תכננתי להיפטר מהעבודה המעיקה במתמטיקה כבר בשבוע הראשון של
החופש ולהיות חופשי מלימודים כל החופש(וכמובן לצחוק על החברים
שלי שעוד לא סיימו את העבודה...).

תכננתי לשפר את המשחק שלי בכדורסל, שבאמת טעון שיפור דחוף...
מאז שהייתי הכוכב של כיתות ו' רק התדרדרתי, וזה היה לפני 4
שנים!

הבטחתי לעצמי שאני אשקיע בלימודים שנה הבאה, ובכך אסב לאמי
ואחיותיי אושר רב, ולא אאלץ להשתמש בקלף של ליקויי למידה.
שאפסיק להיות הפוטנציאל הענק ואממש אותו סוף סוף...

אבל מעבר לכל, הכי חשוב, יהיה לי את האומץ להגיד לילדה שאני
אוהב את מה שאני חושב עליה...
כל הזמן חשבתי איך יהיה נפלא כשהיא תהיה חברה שלי, וכל הזמן
נהיה ביחד ונעשה הכל ביחד...



הקיץ הזה היה אמור להיות הקיץ שלי!!! הייתי אמור להגשים את
עצמי!!! זה היה  אמור להיות התקופה הכי יפה של החיים שלי,
התקופה שאני אוכל להסתכל בעוד 60 שנה כשאהיה זקן ואתחיל לאבד
לאט לאט את הדעת שלי ולהגיד שהיו לי חיים יפים וניצלתי אותם עד
תום.
כל כך הרבה חלמתי על הקיץ הזה... ועכשיו לקראת סיומו רוצים
לדעת מה קרה עד עכשיו?( אני לא יודע אם אתם רוצים אבל אני אגיד
במילא....)

באמת התחלתי ללכת לחדר כושר, ובאמת התמדתי! עד שהיה משהו טוב
בטלוויזיה... ואז החלטתי שהגיע הזמן שלי לפרוש... בסוף באמת
איבדתי את הקילוגרמים המיותרים, אבל לא לטובת שרירים אלא לטובת
עוד מספר סנטימטרים בגובה...

העבודה במתמטיקה... אוי כמה אני מפחד ממנה... היא כולה תרגילים
מבגרויות של 5 יחידות מהעבר... דחיתי את התחלת העבודה כל פעם
מחדש... ועכשיו לקראת סוף החופש עדיין לא פתרתי תרגיל אחד!!!
ובינתיים כל החברים שלי כבר התחילו ממזמן....

בכדורסל... לא שיפרתי בגרוש!!! הכמה סנטימטרים שנוספו לי
עוזרים לי כמובן... אבל עקרונית נשארתי אותו גולם מגודל רק
עכשיו יותר מגודל....

הילדה שאני אוהב, אוי הילדה שאני אוהב..... בתחילת החופש היינו
כל כך קרובים!!! כל יום נפגשתי איתה או דיברתי איתה בטלפון,
ואפילו לילה אחד כשהיה לי בית ריק כל החברים שלי באו והיא
נשארה לישון.... כל זה כמובן על תקן ידידים.... אבל אז, בלי
שום אזהרה מוקדמת, התרחקנו. לא רבנו לא כלום, פשוט יום אחד
ניתק הקשר. עדיין לא ממש הבנתי מה קרה (אם יש למישהו רעיונות
אז שיגיד לי...), לדעתי אחת מהידידות שלי אמרה לה והיא פשוט לא
הייתה מעונינת, אבל לא משנה...
כמו שאתם מבינים גם תוכנית זו לא יצאה לפועל....

אבל לפחות עדיין יש לי את הקלף של הליקוי למידה... עדיין אני
נחשב לפוטנציאל, ואם אני פוטנציאל אולי קיץ הבא אני אממש את כל
התוכניות שלי!
יש לי את הקלף שלי!
לפחות עכשיו יש מה שיחזיק אותי עד לקיץ הבא שהוא באמת יהיה
הקיץ שלי!