אמיר קליין / בדיה |
פנייך נראו לי כה שונות,
ואת, שהלכת לאיבוד, נשארת בראשי רק קול.
אף ושתי עיניים לזיכרון עמום,
מצטרפים יחדיו לחידה.
לא היית מעולם יותר מצליל טלפוני,
בדיה בדמיוני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|