סיפור עצוב על איש בלי ידיים


אז פעם היה היה איש בלי ידיים . סיפור עצוב נורא , אבל הוא לא
ייגמר במוות לשם שינוי . כפי שאתם מדמיינים לעצמכם , זה לא קל
לחיות בלי ידיים . אי אפשר לאכול , אי אפשר לשתות , לנגב את
התחת - ובעיקרון - כלום . אתה פשוט משותק . האיש הזה חי על
גבעה מבודדת , בקרבת כפר. משפחה לא הייתה לו , כי היא עברה
לגור במקום אחר , וכך הוא נותר לבדו , בלי חברים , קרובים או
משפחה . ומי ידאג לאיש כזה , בלי ידיים , שגר על גבעה גבוהה ?
אין ספק שהמצב הוא בעייתי , אך ניתן לפתרון - אמר לעצמו גורדון
, שלצורך העניין הוא האיש ללא הידיים . כל מה שהיה צריך זה קצת
תקווה , והרבה רצון . אז הוא למד . לאט לאט , הוא למד לרצות
ולקוות . ככה , לפתע , כפות רגליו שימשו לו לאחיזה בסכו"ם ,
וגם לניקיון , ובכלל - לכל הדברים שידיו היו אמורות לשמש לו .
הוא גם צייר בהן . דברים יפים , שנמכרו בכסף רב . בכסף שהרוויח
מהציורים של "האיש המדהים ללא הידיים " , קנה לו בית גדול בכפר
, וגם הביא אנשים בתשלום שיעזרו לו בחייו היומיומיים המייגעים
.  החלק העצוב בסיפור העצוב על האיש ללא הידיים , הוא בעצם
שברגע שקיבל את הפרות מהתקווה והרצון , איבד אותם ישר בחזרה .
עכשיו הוא פשוט איש רגיל ללא ידיים , שגר בבית גדול ולא עושה
כלום - כי אנשים עושים את זה בשבילו . מנקים , מאכילים , וכן -
גם מנגבים את התחת . מדי פעם , אם מתחשק לו הוא אומר להם להביא
לו כמה צבעים , יוצר מופת חדש בכפות רגליו ומוכר אותו בסכום
עתק חדש . מה המסקנה מהסיפור , אני לא בטוחה . אולי שזה לא כזה
נורא להיות איש ללא ידיים , אבל זה כבר ממש גרוע להיות בלי
ידיים וגם בלי רגליים . ואם כבר רק בלי ידיים אז לשמור על
הייחוד שלך , זה עם הרצון והתקווה . להאמין שאפשר להיות אחר .
אפשר לנצח את העולם . וזה הסיפור העצוב שלו , של האיש בלי
הידיים . יכול להיות שהוא יושב עכשיו מול בריכה פרטית גדולה
ובלונדינית שופעת מאכילה אותו בענבים ואח"כ תעשה לו ביד - אבל
החלום ההוא , שהוא היה חולם פעם , בתקופה שהיה בה עצמאי ...נו
- זה עם הגוף של הציפור והראש שלו עליה , על רקע שמיים בהירים
? אז זהו , הוא כבר הפסיק לחלום אותו . עצוב , לא ?