לו רק יכולתי לשטוף אותך באהבה,
כה זכה וכה טהורה,
שתשטוף מעלייך את כל המרה השחורה,
שתנקה אותך, ותשאיר אותך צחורה.

לו רק יכולתי להראות לך את האור
המסתתר בתוך יופיו של שושן צחור,
ולא לראות בכל דבר, רק כיעור ושחור.

לו רק יכולתי לגרום לך לחייך,
רק בגלל המחשבה שאני כעת אצלך.

לו הייתי רק מצליח להביא לך קצת תקווה,
ולגרום לך להבין שיש עוד אמון ואהבה.

אילו רק היית מחר בבוקר מקיצה לך משינה
ולא מקווה למות מייד כבכל בוקר בשנה האחרונה.

לו רק יכולתי לשטוף אותך בים של אהבה,
שיצא מתוך ליבי הקט, ויביא לך אור ותקווה.

לו רק יכולתי להסיר מלבבך, את המשקפיים השחורות,
ולהלביש עליו בחגיגיות, את אלה הורודות.

אך למרות כל ניסיונותי כל יום אני חושש,
בכל בוקר מחדש, מתקשר אני אלייך רועד ומתרגש,
רוצה לשמוע את קולך הרך עונה לצילצולים,
ולפלוט אנחת רווחה, כי את עדיין בחיים.

אביר האור,
כותב לזאת שמסרבת בעקשנות מדהימה,
לראות את האור, אפילו רק לדקה -
ולו רק בכדי לזכות בשביב תקווה.