איך פוצצת לי עכשיו את המוח, חבל לך על הזמן. מה זה זה? למה
להכנס לסרטים? אם דברים יקרו, הם פשוט יקרו, לא?
עכשיו, איתך, בלי שום ספק, הם קורים אחרת לגמרי.
זו סקאלה אחרת.
חמצן נוזלי.
א-בל, חשוב לזכור מה שתמי אמרה לי, וכל עוד להיגיון שלי תהיה
מילה בעניין, אז זו האמת לאמיתה, "יכול להיות שהוא האחד, אבל
עוד לא" ובעוד לא, הכוונה היא שכל עוד אתה לא פנוי, אז אתה לא
האחד.
עכשיו, יכול להיות שהאמירות האלה שלך יכניסו אותי למצב של
אמביציה, של ללכת על זה ולהחליט בשבילך, כי אם זה ככה, אז גם
אם אתה לא יודע, זה מה שאתה רוצה, אבל אתה יודע מה? חלק מזה זה
שמבחינתי מדובר פה בדבר הכי אולטימטיבי שיש, וזה חייב להיות
נקי וטהור וחף ממניפולציות.
זה פשוט ככה.
נקודה.

(מראש, או כמעט מראש, אני רוצה להזהיר אותך שהמכתב הזה יהיה
ממש מבולבל ויסבול מקפיצות מפחידות מנושא לנושא, שהקשר אולי לא
יראה בהן בכלל, אבל הוא שם, בחיי.)

נעבור למכתב שלא נשלח ולתובנות שהגעתי אליהן כשהוא נכתב. נתחיל
מזה שקדמה להכל שיחת טלפון ביננו, בה אני לא הצלחתי להגיד
משהו, אבל הוא ממש פוצץ אותי מבפנים. סיימנו לדבר, היה צלצול
בדלת, זה היה גיל שאמר שלא בא לו MIB ואולי סרט אחר, אני
החלטתי שאם כך אז לא שום סרט, מקסימום משהו בטלוויזיה ( שהיה
אקס מן, שראיתי באותו קולנוע עצמו, רב חן אחד, עם תמילה שלי,
ששתינו חולות רצח על אקס מן ולא יכולתי שלא לחשוב עליך כל
הזמן, למרות שמי בכלל ידע אז שאתה קיים במציאות ולא איזו המצאה
יציר דמיוני הפרוע ) בקיצור - סטיה חדה מן הנושא -  אמרתי יפה
שלום, החלטתי מה עושים, ופתאום, בלי קשר לכלום, אמרתי "אתה
יכול לסלוח לי רגע, יש משהו שאני ממש חייבת לעשות" והלכתי
לשלוח לך אי מייל, שחוץ מהכותרת הכיל רק שלוש מלים. אני חושבת
שאתה יודע לאיזה אני מתכוונת.
בקיצור, אני הולכת לישון באיזה עשר וחצי, שלושתרבעי שעה לפני
שנגמר הסרט, תוך שאני עייפה ב-ט-י-ר-ו-ף. בקיצור, אני מתהפכת
עם מחשבות ודמיונות וסרטים שממש ממש אסור לי להיכנס אליהם, כי
זה ייגמר בבכי ( עובדה, נגמר ) ואז פתאום שתיים עשרה ואני רוצה
להתקשר אליך, ולהגיד לך שאחר כך אני אולי אתכחש לעובדה שאי פעם
אמרתי את זה או חשבתי את זה, אבל כל הלילה, הדבר היחיד שיכולתי
לעשות, זה לחשוב איך זה בדיוק לנשק אותך, ואפילו יכולתי להרגיש
את זה ממש ( כן, הדמיון שלי עד כדי כך טוב ) ובלי שומקשר,
שאני אוהבת אותך. וזהו. אולי אחרי זה לישון עם חיוך ואולי
להמשיך לדבר, אבל פשוט להגיד לך את שני הדברים, כי אתה צריך
לדעת אותם.
ואז, כמובן, אתה מנתק לי, ועוד ניתוק, ואתה לא זמין, ואז מכתב
מזעזע שאני מקבלת מאורן, עם קישורים נוראים לדברים נוראים,
ואני קוראת כי רק להיות ערה ורק לתפוס איתך איזה מילה ולהגיד
לך לעזאזל שאני אוהבת אותך, וכל המומנטום הולך לי ואתה לא עונה
לי ואני משתגעת... וזו הייתה סטירת הלחי, ולא אתה נתת אותה,
אפשר להגיד שאני הטחתי את הלחי שלי, או כמו שלימור נחמיאס
הייתה אומרת "הוא הרביץ לי בברך עם הביצים" AKA - אשמתו ( של
השוטר, או שלי, תלוי בסיטואציה ) הבלעדית. אז האשמה כולה שלי,
אבל חטפתי סטירה, והיא הייתה כואבת ומצלצלת וחזרה על עצמה.
ולכן הייתה ההודעה ההיא, העצובה.

(ואני לא מאמינה שכתבתי את זה. האי מייל הזה ישמיד את עצמו
בתוך שלוש שניות מרגע שתסיים לקרוא ולהפנים. אני אכחיש. בחיי.

בקיצור, לא יודעת בכלל מה רציתי להגיד, כי פתאום מיכל פה שואלת
אותי אם בא לי להשתזף איתה במכונת שיזוף תיכף, ומאיפה זה בא
בכלל? אבל, נו שוין...)

אז זהו. אני בסרטים. ואני תמיד ביותר סרטים ממילא. ורציתי לספר
לך לאיזה תובנות הגעתי במכתב, והיה פה למעלה רמז לזה. בתור
נערה, ככה גיל שתיים עשרה, שלוש עשרה, כשכבר ידעתי מי אני ומה
אני רוצה, היה את השלב שבו שירטטתי לי בראש תמונה של האדם האחד
שאיתו אני רוצה להיות. פנים לא היו לו בכלל, אבל זה לא היה
רלוונטי לנושא. זה היה כמו חי לשרון, כמו אחר כך נדב לתמי.
פשוט הבנאדם הנכון. ואתה יודע מה קובי? זה היית אתה. כתבתי לך
במכתב, לא מישהו כמוך, או דומה לך, אלא א-ת-ה. אם היו נותנים
לי לפסל בעצמי, לא היה יוצא לי כל כך טוב. אתה בדיוק מושלם
הבנאדם ההוא שציירתי לעצמי בראש. עכשיו, כל זה טוב ויפה, אבל
איזנט איט איירוניק? It's  meeting the man of my dreams, and
then meeting his beutyfull wife , אבל אחד לאחד.
ולא מתאים לי. בכלל בכלל לא. אני אפילו לא הרשיתי לעצמי לדמיין
שהבנאדם הזה קיים, אז עכשיו להיווכח בזה ובאותו הזמן לדעת שהוא
לא יהיה שלי אף פעם? איך אפשר? ועוד לעשות את זה לעצמי במודע?
אבל כל עוד לך יש ספקות, אז זה אומר שאני טועה. שזה לא מה שאני
חושבת שזה. שזו רק אשליה אופטית. רק נדמה לי שככה, אבל בעצם
בכלל לא.
אני צעירה, אני חופשיה, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה עם מי
שאני רוצה, ואין בכל העולם הזה את הבנאדם שאני רוצה לחיות איתו
את חיי, אז אני פשוט אתחיל לבחור לי אבאים פוטנציאלים לילדים
שלי, ובגיל שלושים אתחיל לעשות לי ילדים והכל יימשך בהתאם
לתכנית העל המקורית.

א-בל. וזה אבל גדול! איך אני אוכל להגיד שזו אשליה אופטית, אם
יהיה לזה גם תוקף פיזי? ואפילו רק נשיקה ( מה רק? נשיקה זה
ה-כ-י הרבה ). זה ישר מבטל  את האשליה. זה פתאום מוחשי וקיים,
וחוזר הביתה, לאשתו. אתה מצליח למצוא מה לא בסדר בתמונה הזו?
יופי. כי מה נשאר לי אחרי זה מלבד לייחל לעצמי התרסקות מטוס
קטנה בדרך לניו יורק, ופאק עם המינוס שלי? סיום אידיאלי. עם
מוות אני יכולה להתמודד, עם חיים בלי אהבה אבל עם הידיעה שהיא
אולי בכל זאת קיימת, גם, כי רק בדיעבד אני אוכל לדעת שאלו היו
חיים בלי אהבה. אבל במודע לחיות חיים בלי אהבה? מי יכול? איך
אפשר?
ונצטט סרט אחר שאפילו לא ראית ( וגם אני לא ) אבל זה מהטריילר

I couldn't do that. Could you?

בקיצור, אני לא יכולה לעשות את זה, וסביר שאני גם לא אצליח
להוציא את אותן שלוש מלים מהפה שלי עד שאני לא אדע ששלי ורק
שלי. כי ברגע שזה נאמר, ממש נאמר, זו אותה נקודת אל חזור
מפורסמת. אי אפשר!!!

(מיכל פה מה זה לוחצת עלי להשתזף. ושיזוף מגניב כזה, בלי שום
פסים, כל הגוף לגמרי. אני עוד לא יודעת אם זה בכלל מוצא חן
בעיני. )

בכל זאת, מה אני אגיד לך? רק שבעיקרון, אם לא היית נשוי, ובכך
שייך בלעדית למישהי אחרת שהיא לא אני, למען הסר ספק, אז כל
מיני חששות שנוצרים אצלי ביחס למערכות יחסים, בכלל לא היו
מתחילים להתקיים. לפחד ממערכת היחסים עצמה, מאיך אני אוכל
לעשות את זה, כי אני לא טובה בזה, אני תמיד ידעתי או רק לתת
הכל, או רק לקחת. בלי באמצע. וגם תמיד ידעתי שככה זה יהיה.
ואיתך אני יודעת שלא. שלא זה לא משנה, כי גם ככה, איתך לתת זה
לקבל באותה נשימה. ואם היו לי סרטים מנשיקות, במיוחד לאחרונה
כי נפלתי על איזה נשקן גרוע ולא ידעתי שקיימים בכלל אנשים שלא
רק לא יודעים לנשק, אלא עוד יכולים לבעס אותך מנשיקה.
ועוד מלפני זה אינטימיות היא דבר שמפחיד אותי בטירוף, בגלל כל
מיני דברים שעברתי במהלך חיי הקצרים, ואף פעם אני לא זוכרת
נשיקות ראשונות, אני פשוט לא חווה אותן באמת. ואיתך זה לא יהיה
ככה, אני יודעת את זה!
אני אפילו לבד שמתי עליך רגליים, זוכר, ביריד? מיוזמתי. זה
אומר שפיזית נוח לי איתך. ואין דבר כזה אצלי. זה רק נבנה לאורך
שנים. איתך זה היה קיים מההתחלה. וזה בכלל אומר הכל.

(בקיצור, חייבת ללכת כי מיכל תרביץ לי תיכף וזה ממש המון מידע
בשבילך לעכל.)

וכל מילה בסלע.
אני אוהבת אותך.

מיקה.