גופה החשוף ללא רחמים אינו מגיב לצינה, כמו סגור בשלו, מעבירה
יד מרפרפת על צוארה, ויורדת אט-אט אל שדיה, ומשם לצידי גופה.
והוא מביט בה בריכוז, גופו מכוסה היטב בפוך, ואינו מבין.
היא בוחנת את אצבעותיה, הציפורניים שמסרבות לגדול יפה, שתי
טבעות כסף גדולות, פשוטות, היא בוכה, בשקט.
הוא מושיט יד מבעד לפוך המגן, לנגב את דמעותיה, להיות שותף
במתרחש הלא-ברור.
הכל בסדר?
כן, הכל...
בסדר, אם הכל בסדר..אז יופי..אז מה בכל זאת, ולמה, ואם זה
בגללי..
לא, הכל בסדר, היא מושכת ממנו את קצה הפוך, מכסה את גופה
בהתגוננות פתאומית, שטח צבאי סגור, אין להכניס מצלמות.
העובר על החוק...

ואח"כ אין אפילו שלום, כל כך טפשי, כל כך מיותר..והלב, הוא
כברר נתפס בחלק הקטנטן המעצבן ההוא, ששואל "ומה אילו"..וגורם
חולשה רגעית נוראה.