איזו מדינה, איזו מדינה, נשמע מוכר לא? מענין מאיפה!!! בכל
אופן, כל מילה חקוקה בסלע. בהחלט איזו מדינה, מדינת המדינות,
אין עוד אחת כזאת בכל העולם, ושיקום כאן ועכשיו זה שרוצה
להתווכח (אך, אני מחכה לך). בקיצור, מדינה שהכל בה אפשרי.
נכון, אומרים שאמריקה היא ארץ האפשרויות, אבל שטויות במיץ,
האנשים שם כל כך מרובעים, כל כך מקובעים, כל כך שגרתיים, וחוץ
מזה בל נשכח שמתגוררים בה כ270- מליון איש, כך שבאחוזים קצת
קשה להם להתחרות איתנו. המדינה שלנו פשוט מושלמת, יש בה הכל,
שמיים, אדמה, מים, חולות, אגמים, ימים, מדבריות, עצים, פרחים,
אנשים, חיות, פיגועים, מחבלים, מתאבדים, מוות, צבא, דתיים,
חילוניים, כאלה שלא ממש סגורים על עצמם, מתנחלים, יאפים, והכל
במרחק של נסיעה, אפשר להגיע ממקום למקום תוך פחות מחצי יממה,
איזה כיף הכל בהישג יד.

פלא שכולם נלחמים עליה!!!!!

תחשבו על זה, אתם מכירים עוד מדינה, שכבר למעלה מחמישים שנה
במלחמות? למעלה מחצי מאה מנסה להתקיים בשקט? רוצה רק לחיות
בשקט עם עצמה ובני עמה? שמה שהיא רוצה זה בסך הכל לקום בבוקר
לשטוף את הפנים, לאכול ארוחת בוקר ישראלית (שאין לה מתחרים
בשום מקום שבעולם), לצאת ליום עבודה מפרך, אך מתגמל, לחזור
הביתה בשלום, לעשות מקלחת קצרה ולצאת לקרוע את העיר (איזה
עיר?? ממש לא חשוב), לחזור הביתה בשעה מאוחרת, ללכת לישון עם
חיוך על השפתיים ולהתעורר שוב לעוד יום, של שיגרה? תזכירו לי
שוב. אך לא כאן, לא במדינת ישראל, לא במדינה שלנו, המדינה שלנו
מיוחדת מדי כדי לחיות חיי שיגרה, היא יפה מדי כדי לחיות חיי
שיגרה, היא מורכבת מדי כדי לחיות חיי שיגרה ועובדה שבמשך
חמישים השנים האחרונות, לא היה לנו אף יום אחד כזה של שיגרה.
שיגרה זה דבר שיגרתי בעולם, זו עובדה שידועה לכל, אבל אצלנו,
לא יקום ולא יהיה, לא יתכן שיהיה יום אחד של שיגרה, איך נוכל
לחיות עם השעמום הזה, כל יום דומה למשנהו, איכס, משעמם.

איזו מדינה, איזו מדינה. מדינה כזאת יחידה ומיוחדת שאין כמוה,
עם אנשים יחידים ומיוחדים שאין כמותם. האנשים הכי מעניינים,
הכי יפים, הכי חכמים, הכי נחמדים, הכי צרי עין, הכי אוהבים,
הכי קנאים, הכי שונאים, הכי מיוחדים, הכי שווים, מדינה כל כך
קטנה, כולה נקודה אחת פצפונת על המפה, מדינה שגודלה הוא כגודל
עיר בינונית, בכל אחת ממדינות העולם, ובכל זאת - איזו מדינה.

אז מה??? אז נמשיך לחיות בה, נמשיך להילחם עליה, נמשיך להשכים
להרוג את הקם להורגינו, נמשיך לחיות חיים נטולי שיגרה, נמשיך
לקוות לטוב, ולזמנים שבהם השיגרה לא תעלם לנו חס וחלילה, אבל
החיים יהיו הרבה יותר נטולי סבל, מוות, הרג ואבדות בנפש. החיים
יהיו עדין מלאי הרפתקאות, אבל הרפתקאות טובות, כאלה שבזכותן
הולכים לישון עם חיוך רחב על השפתיים, וכל זאת למה??? כי מגיע
לנו!!!