מן יום חם ויבש היום.
אני מכוסה כולי בשמיכה ישנה וכבדה, מלאת בושם חזק.
ראשי כבד עליי משיכרות- ואתה יושב ליד החלון בלי חולצה, מביט
החוצה.
את מי אתה מחפש שם למטה בשעה כל כך מוקדמת בבוקר- יום שבת
היום.
אני קמה לאט לאט. מגלה שאין עליי לבוש,רק תחתון אדמדם. חם לי
כ"כ.
בקושי מספיקה להריח את הבל פי השתוי, אבל מגלה שאתה מצוחצח
ונקי,
בשעה כ"כ מוקדמת בבוקר- אתה מריח טוב, מה האירוע?
מסתכלת במראה, כל השיער שלי יבש, האיפור נמרח כמו זיעה,
למה אני כ"כ מגעילה את עצמי הבוקר? בזוית העין אני רואה אותך-
שקוע במראות הנוף הנשקפים לענייך מבעד לחלון. עצוב לי לראות
אותך כאן ככה.
נכנסת למקלחת. כמו איבוד חושים המים שוטפים אותי מריח האבדות.
אבל משהו בליבי קשה עליי. יוצאת המומה מגופי האומלל, שהתמלא עד
שלא הכרתי אותו- לא הכרתי אותי.
חוזרת לחדר השינה- מנסה ללטף אותך. אתה מגיב בחוסר עניין
מוחלט-
מה קרה לך, אהובי שלי?
אתה אומר לי שאתה ממהר, וחיכית שאני אתעורר כי לא רצית לברוח
אחרי לילה עמוס בשכחה.
אז ניסיתי שוב לגעת בגוף שיקר לי כל כך,
אבל אתה נמלטת ממני לעבר המטבח- שתית כוס מים.
אל תעביר את ידך על שפתיי, משהו נשרף בינינו.
תמסור לה ד"ש- לזו שמחכה לך,
תגיד לה שתשמור עלייך.
אתה הולך.
אני מביטה מהחלון- דמעה אחת יורדת במורד הלחיים.
אין שום דבר בחוץ, אין אף אחד למטה.
אני רואה אותך יוצא מהכניסה- מביט למעלה לחלון-
מדליק סיגריה והולך.
עוצר מונית-- והמונית נוסעת רחוק.
לאן לא אדע.
אני יושבת ובוכה.
יום שבת בבוקר.