קולו מדגדג אוזניי
בעוד עיני שוטפות גופו.
מצווה, מושך, מקסים.
הוא לא יודע, הוא לא מבין
עבורו הכל משחק תמים.
טעם שפתותיו מתוק כדבש,
משכר כיין ריחו,
רך כמשי עור גופו,
מלטף ומזמין למגעי.
חיוכיו, הנאתו
היש מטרה נעלה יותר?
אהבתנו מעוגנת
בים של טירוף,
בעודי נכנע למגע
ידיו בנשמתי,
כאשר המודעות
כוללת שניים בלבד,
שלמות הנמצאת בקיום יחיד.
מי ידע נפשי?
מי יבין?
מי יקרא את הטמון בלב?
אין איש.
אף לא הוא.
הכל רק בראשי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.