[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לורנס טאבי
/
ריטואל

בקיץ הם היו יושבים בים. הם גילו את זה אחרי שהשתחררו מצה"ל.
עד אז בימי שיש הם היו מסתגרים בבית בסופי שבוע שומעים בלאק
סאבאת' בקולי קולות עד שאמא של חימוביץ' היתה חוטפת עצבים.
בחורף הם היו לוקחים סרטים מהמכונה, יושבים בדירה של בן מוחה
ומקשקשים על החיים. לפעמים מזמינים פיצה ולפעמים מכינים צ'יפס
או פסטה. פעם אחת בן מוחה לא הגיע בערב וחימוביץ' חיכה לו עד 2
בלילה. כשבן מוחה חזר הוא מצא את חימוביץ' יושב על הספה מול
טלויזיה מכובה ושומע דיפ פרפל. חימוביץ' רק הסתכל עליו ולא אמר
מילה. " הייתי עם בחורה" אמר בן מוחה. חימוביץ' רק המשיך לבהות
בו מבלי לדבר. " אני מצטער" מילמל בן מוחה. "אני מצטער".
חימוביץ' רק חייך אליו ושתק. מאז לא היה אף סוף שבוע שהם
נפרדו. בקיץ בים בחורף בבית. בים הם היו יושבים שעות, מסתכלים
לאופק כאילו מצפים שלפתע יקרה משהו. או מתוך איזושהיא כמיהה
לעבור את הים ולראות מה יש בצד השני שלו.
פעם בכמה דקות אחד מהם השמיע אנחה או סתם פלט אויר בקול. וכל
שעה בערך הם היו נכנסים למים לכמה דקות. רק בשביל לצנן את
הגוף.
לפעמים אנשים היו עוצרים ומסתכלים עליהם. המראה של שני בחורים
יושבים בתחתוני סבא על החול , מביטים אל האופק במבט חולמני
נראה לאנשים מבחוץ כמוזר. היה נדמה כי לעולם האטום שבו הם חיים
לא נכנס שום דבר. כאילו ברגע שהם הגיעו לים ופשטו מעליהם את
הבגדים כאילו השילו מעצמם את כל צרות היום יום. ואלוהים יודע
שצרות היו בשפע. פעם בכמה זמן היה עובר איזה מניאק ומסנן "
תראה ת'הומואים האלה, מה אין להם בית". בן מוחה וחימוביץ' לא
התיחסו לאנשים בכלל. בין אם שמעו או לא הם לא הראו שום
התענינות בעולם בשעות המעטות שבילו על שפת הים. מנענעים את
האצבעות הקטנות לפי הרעש של הגלים. לא היה איכפת להם מכלום
באותם רגעים טרופים של אושר. אם היה פתאום נוחת מלאך ואומר להם
שתוך שנתיים אחד מהם כבר יהיה נשוי עם ילדה קטנה בדרך ושהשני
ישכב בבית לוינשטיין- צמח. אם רק מישהו היה אומר להם את זה, הם
בטח היו רק מהנהנים בראשים שלהם ומחייכים. מין צמד חמד שכזה.
לפעמים היתה נופלת עליהם רוח שטות והם היו חופרים בורות בחול
וקוברים את עצמם. חימוביץ' היה אומר ברגעים הללו שהם ערפדים
שמנסים להסתתר מהשמש ובן מוחה היה צוחק. בערב כשהשמש היתה
מתחילה לשקוע הם היו מתקרבים אחד לשני עד שהכתפים שלהם כמעט
היו נוגעות אחת בשניה ומסתכלים
אל תוך השמש. הם היו עוקבים אחריה במבטם עד שהיא נגעה בקו המים
והתפוגגה לה לאיטה. אז הם היו הולכים לאוטו מלאים בחול נוסעים
לדירה של בן מוחה ושומעים קינג קרימפזון בקולי קולות עד שהיו
נרדמים על הספות בסלון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל החיים חיפשתי
פשטידה חמה,
עכשיו כשאכלתי,

אני צולל לתוך
המעיים
הנרגשים.
מחפש את החלום.

איש רעב


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/8/02 20:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לורנס טאבי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה