-הבנתי.
-בטוח?
-כן כן, הבנתי.
-תגיד לי מה הבנת.
-נו מה אתה רוצה, הבנתי.
-תגיד לי.
-הוא נכנס-
-מטלפן!
-מטלפן, מגיע, נכנס.
-ו...?
-ואז מספר לה את מה שקבענו.
-ואז?
-אם היא מרביצה לו, הוא מרביץ חזרה וקופץ מהחלון.
-ואם היא לא מרביצה?
-אז הוא בכל זאת קופץ מהחלון.
-יפה. ואם אין חלון?
-אה...
-אין חלון! מה הוא עושה?
-אה, וואלה, חונק את עצמו.
-אוקי. אז אני יכול לסמוך עליך?
-בטח, נו, אני אזכור.
-בסדר. אני סומך עליך, אל תדפוק אותי.
-לא דופק, לא אדפוק, מה אתה נלחץ? אני אזכור.
-טוב. אז מתי אתה מטלפן אליה?
-מה מטלפן? מי מטלפן?
-אתה.
-אני? מה זאת אומרת? אני-
-אתה מטלפן, מגיע נכנס-
-מה? תגיד לי, אתה משוגע? נראה לך שאני...
-בטח. אין לי מישהו אחר.
-אז איך אני אקבל את הכסף?
-אתה לא תקבל. אשתך תקבל בשמך.
-אתה לא יכול לעשות לי את זה, בן אדם. זה די כבד, להפיל משהו
כזה עליי, עכשיו.
-מה לעשות. פעם אחרונה, מה אתה עושה?
-לא עושה!
-אתה עושה, אל תתווכח איתי ככה, אתה יודע איך זה ייגמר.
-אני...
-די, אל תחשוב על זה ככה. תחשוב על אשתך, שעכשיו יהיה לה מלא
כסף, ועלי, איך שאני אהיה שמח שעשית את זה בשבילי. אל תבכה
ככה, די, נו, הנה קח מפית. אתה מטלפן-
-מגיע, נכנס. בבקשה, אני לא-
-נכנסת. עכשיו מה?
-בבקשה...
-מה אתה עושה עכשיו?
-עכשיו אני אומר לה את מה שקבענו.
-יפה. ואם היא מרביצה לך?
-אני מרביץ חזרה.
-ואם לא?
-אז לא.
-ואז מה?
-אז...
ואז?!
-אז אני קופץ מהחלון.
-יפה. ואם היא לא מרביצה לך?
-אז אני בכל זאת קופץ מהחלון.
-ואם החלון סגור?
-אז אני חונק את עצמי.
-וואלה, באמת הבנת.
-כן... הבנתי.
-יפה, אני גאה בך, באמת. באמת גאה בך.
- אפשר לשאול אותך שאלה?
-בטח, שאל.
-מה אתה תעשה בזמן שאני אמות?
-וואלה, עוד לא חשבתי על זה. בטח אשתה קפה או משהו כזה.
-קפה?
-מה, לא?
-לא יודע...
-דבר איתי, אני לא מבין את הרמזים שלך.
- קפה נשמע לי לא רציני. קצת מעליב אפילו.
-מה אכפת לך? אתה מת, מה זה חשוב מה אני עושה?
-לא יודע, לא מרגיש לי טוב. ככה אני לא אמות בלב שלם, אם אני
יודע שאתה יושב איפשהו ושותה קפה. תעשה לי טובה, בבקשה...
-מה ירגיש לך יותר טוב?
-אולי משהו אצילי, לא יודע.
-אצילי? אצילי... לא יודע לעשות דברים אציליים. אני יכול לזיין
את אשתך, אם אתה רוצה.
-אין לך רעיון יותר טוב?
-לא, גם אין לי כח לחשוב. או שאני שותה קפה, או שאני מזיין את
אשתך. מה אתה אומר?
-תזיין את אשתי. ככה לפחות אני אדע שטוב לה, לזונה, בזמן שאני
מת.
-יהיה לה טוב, תאמין לי.
-טוב די, לא רוצה לדבר על זה יותר.
-לא נדבר.
-רגע, יש עוד משהו. מה תגיד לאנשים, אתה יודע, בתור סיבה?
-אני עוד לא סגור על זה, חשבתי אולי להגיד שהתאבדת.
-לא, לא. זה לא יעבוד.
-למה לא?
-כי אני בחור שמח, לא יאמינו עליי שהתאבדתי.
-מה לא יאמינו? אתה באמת מתאבד!
-כן, אבל לא יאמינו. עדיף שתגיד שרצחו אותי, המאפיה, משהו כזה.
גם נשמע יותר טוב.
-מאפיה? איזה מאפיה?
-רוסית, אלא מה?
-מאפיה רוסית? מה אנחנו, בניו יורק?
-טוב, אז תגיד שערבי רצח אותי.
-מה שטוב לך, בסדר. ערבי רצח אותך.
-אחלה, תודה, אני באמת מעריך את זה.
-בשבילך, הכל.
-אז... מה התכניות שלך למחר?
-בבוקר אני אדבר עם ההוא, הוא ייתן לי את הכסף.
-זה שאתה נותן לאשתי?
-חלק ממנו בשביל אשתך. גם אני צריך לחיות. ואז אני אזיין את
אשתך, ואספר לה, אחרי שגמרנו, שערבי רצח אותך.
-אחלה, תודה. ואתה לא תשכח לתת לה את הכסף, אה?
-מה נראה לך? שאני בן אדם רע? בטח שאני אתן.
-אבל לא אחרי הזיון, שלא תרגיש כמו זונה. גם לא לפני. תביא לה
אותו ככה כמה ימים אחרי, תגיד שזה מחשבון בנק שוויצרי.
-אין בעיה. טוב, אני חייב לזוז, בהצלחה מחר, אה?
-אה, תודה. תהנה מחר.
-אל תדאג לי. להתראות.
-כן, להתראות.