New Stage - Go To Main Page

דלית ספיר
/
גרעינים

"אני ?" היית משקרת. "אני לא צריכה לעבוד. אבא שולח לי כסף
במשאיות מחו"ל". בכל שקר יש מידה מסוימת של אמת. אבא באמת שלח
לך כסף במשאיות מחו"ל. זה לא אמר שלא היית צריכה לעבוד. היית
צריכה לצאת מהבית, להימלט מהסביבה הקרובה וללכת לעשות משהו.
ללמוד הסתבר כתעסוקה חלקית כשהמבחנים נגמרים. חופשת הקיץ
מתחילה ביולי ונגמרת באוקטובר. בין לבין, לך, יקירתי נטולת
התחביבים, אין מה לעשות. היית צריכה משהו לעבוד בו. קצת תוצר
לאומי גולמי לנפש. "אני צריכה עבודה" אמרת ליריב (חבר סימסטר
ב' שנה א'). "את לא צריכה עבודה" הוא תיקן. "אני רוצה עבודה".
"יש לך הכשרה מקצועית ?". "הייתי קצינה בצבא ועשיתי קורס לפני
כן במשהו שאסור לדבר עליו". "אין עבודות זמניות בקצונה. חוץ
מזה מה את צריכה ? כסף לא חסר לך ואני לא מספיק לך ?". ירד לך
ממנו כבר לפני כמה זמן ואפילו שהוא היה מסור מאוד לאורך כל
הסימסטר, המשפט האחרון לא מצא חן בעינייך (כמו גם הרמיזה שלו
שתעברו לגור ביחד יום קודם). הוא ירד עם הזבל ולא חזר.

ניסית את כוחך בלעבוד בקיוסק. זה החזיק יום כי כל הזמן התחילו
איתך אנשים שבאו לקנות סיגריות. זאת הייתה שמועה שהתפשטה במעלה
רח' קינג ג'ורג', הסתובבה בשיינקין וחזרה לסיבוב הופעות באלנבי
עד תעלת בלאומליך  והימה. "תגידי" אמר לך אחד מסדרה של לקוחות
טורדנים "מה בחורה יפה כמוך עושה במקום כזה ?" "מאפרת לתוך
הגרעינים" ענית ומסרת לו את שקית הפיצוחים שביקש. "אגריסיבית.
אני אוהב כשאתן קשוחות". "נהדר. עכשיו תאהב אותי מרחוק כי זה
שמאחוריך מחכה יפה לתורו להתחיל איתי. בטח הוא ישתמש בשורה
פחות נדושה כמו 'יש לך סיגריה'". "את באמת משהו אחר. הייתי
מעסיק אותך בתור סלקטורית אבל המשרה תפוסה". "אתה בעל מועדון
?". "אחד הבעלים". "צריך בארמנית ?". "את יודעת להיות בארמנית
?". "אני יודעת למלא כוסות בבירה. זה אמור להספיק, לא ?".
"צריך תעודות וקורסים וסיפורים. אל תזלזלי". "טוב, אז אין לך
עבודה להציע. תן לבחור הנחמד לקנות סיגריות".

העברת את זמנך הפנוי באותו השבוע בסבב חנויות ספרים. הם לא
חיפשו עובדים. גם לא כאלה שהקדישו אי-אלו שעות אקדמיות ללמידת
ספרות. בסוף יצא שחזרת הביתה עם שני ג'וזף הלר שהעבירו לך כמה
ערבים נטולי טלפונים (היית צריכה לנתק את הצלצול כי יריב לא
הפסיק להתקשר). הבעיה הייתה שפתאום גירד לך להיות בארמנית. לא
גירד לך לעשות קורס בארמנים. גירד לך להיות איזה מושא הערצה
המוני בדיסקוטק ידוע שעיקר תפקידה הוא לחלק בירות להמונים.
כשסיימת את הספרים החלטת להחזיר את הטלפון לחיים אחרי ארבעה
ימי מנוחה. זה הזמן שלקח לדבי לתפוס את הקודם. זה אמור היה
להספיק לה גם הפעם. המכשיר ישר צלצל. "אפס" מלמלת וענית. מצידו
השני של הקו היה קול לא מוכר ששאל אם זאת את. כמעט לא מוכר.
"אתה מציע לי עבודה כבארמנית או סתם משחק את הפסיכופט התורן
?". "הפסיכופטים אצלך לוקחים תורות ?". "דבר עכשיו ולעניין או
שתדבר עם הצפצוף שיחליף אותי". "את קשוחה על הבוקר ?". "אני
קשוחה תמיד ואני רוצה להיות בארמנית". "זהו, שזה בנושא. תראי,
יש לי הצעה שאם תסרבי לה, אני אכחיש שהצעתי אותה". "שניה, תן
לי להכין את הטייפ שלי ודבר ברור".

הצעת עבודה. לא הכי ברורה אבל הוא הציע הצעת עבודה. עבודה
שמחכה לך. תלכי או לא תלכי ? שעת ערב, בית קפה מתרוקן באחד
הרחובות הקטנים שמאחורי מגדלי בורסת היהלומים. "אז איפה
המועדון הסודי הזה שאני אמורה להיות בו בארמנית ?". "באחד
המגדלים האלה. תלכי לשם" הוא הראה בכלליות לכיוון פתח צדדי של
אחד המגדלים. "יש שם כניסה צדדית. את ניגשת לשומר. אומרת לו
שבאת למשרד עורכי-דין ואת הפקידה החדשה של הלילה. אח"כ תעלי
לקומה השלושים במעלית. זאת הקומה האחרונה. תהיה שם בחורה בשם
מגדה. היא מחכה לך". "מגדה ? צועניה אמיתית או נערת ניו-אייג'
?". "תשאלי אותה את. אני לא מעז".

קומה שלושים. דלת המעלית נפתחת למסדרון חשוך. את צועדת לכיוון
הדלת היחידה. רשום עליה שם טיפוסי למשרד עורכי-דין - גליקמן,
הוז, פורת ומליחי . הדלת נפתחת כמעט מעצמה. מבט מהיר ימינה
ולמעלה מגלה מצלמה. את נכנסת. הדלת נסגרת מאחורייך. את חולפת
על עמדת מזכירה נטושה ועוברת דרך עוד דלת פתוחה. אולם ענק ריק
נפתח לפנייך וחלונות גדולים מרצפה עד תקרה מספקים נוף מהמם של
תל-אביב בשעת שקיעה. "אני מתחילה כל יום עבודה במבט מלמעלה על
העיר הגדולה" אומרת אישה שמופיעה לפתע לידך. היא נראית יפה
בצורה מיוחדת, כזאת שלא נוח להסתכל עליה כי זה כואב. "אני
מגדה. ברוכה הבאה לעבודה שהיא כולה תענוג".



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 30/8/02 14:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דלית ספיר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה