מצוצת חיים,
זאת אני עכשיו
את מוציאה ממני את כל החשק, להכל,
זה מבעית איך אחרי שיחה של שתי דקות אתך אני שוב מוצאת את עצמי
עם הסכין...
מצמידה יותר ויותר, רק כדי להרגיש כאב,
רק כדי להרגיש, לדעת שיש לי רגשות משלי ושאני בנאדם,
לפחות את הכאב יש לי, זה כל מה שנישאר.
כמו ערפד את מוצצת ממני את כל הנשמה והחשק לחיים,
ואני נשארת עומדת באמצע החדר עם קשית המציצה שלך מחוברת לי
לראש,
כמו שזיף מיובש שכבר לא נשאר בו כלום.
הנה אימא, הנה את רואה...
הנה הטיפה האחרונה יוצאת...
אין לי כלום יותר,
נגמר הויכוח, אולי תלכי כבר,
תלכי שאני אוכל להרגיש שוב.
...
ככה יותר טוב. |
