[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










From All the things  have lost I miss my mind the most

כחלק מעבודתי כשומרת, מגינה על מגינת ישראל בכלל ועל קיטנות
ברמת השרון בפרט הוטל עלי ללוות את הזאטוטים לברכה.
נכון שהיו לי חזיונות נעימים על איך אני וגולו האקדח נקפוץ
למים, אך עמדתי בפיתוי ברוח איתנה.
זה ושמריים אמרה שאני צריכה לשמור שילדים קטנים לא יצאו משער
הברכה, "לא נורא" ניחמה אותי איה2, "עם ה-%80 לחות שיש במישור
החוף את לא חייבת להכנס למים כדי להרגיש מה זה ברכה".
"כן, ואם אי פעם ימציאו רשת זמן ואני אחזור לעידן היורה ארגיש
ממש בבית" השבתי.
במי הברכה שחה לו אורי , מדריך אומניות לחימה חתיך ( אני חושבת
שהמשפט הראשון שאמרתי לו היה "ג'ודו ,אה?! אני  עושה קונג פו
אני יכולה לכסח אותך") וזרק ילדים קטנים למים.
אחת לכמה זמן הוא צלל ואיה2 טענה שהוא טבע ושכדאי לקרוא למציל,
אבל אני ציינתי לפניה שאפילו מישהו שעושה גו'דו לא יכול לטבוע
במים שמגיעים לו עד המותנים.
"חזה נחמד יש לו" הערתי לעצמי בהערכה , "איה מספיק!", העירה לי
איה2.
"הוא לא מענין אותי בכלל" השבתי בנון-שרלנטיות, בהיתי מסביב
וניסיתי להראות אחראית ומאימת למרות שאני משוכנעת שנראתי בעיקר
מזיעה.
קשה להראות אחרת במישור החוף, אך אין מה לעשות עבודת המאבטח,
עבודה משעממת היא ונטולת ריגושים, כך שעיני נדדו שוב לעובדה
שהשער הארוך שלו זורם בצורה כל כך נחמדה אל שרירי גבו.[
איה2 שראתה על מה אני מסתכלת התארגנה שוב לנזוף בי, "מתחסדת"
צעקתי  לעברה, "כלבה" היא צעקה לעברי".
"תראי", ניסיתי למשוך את תשומת ליבה, "השרירים שלו בגב זזים זה
מ..גניב".
על איה2 זה לא עבד, ניסיתי להתרכז בדברים אחרים.
טרה לה לה לה לה לה דשא , טרה לה לה לה לה ציפור יפה .... ויו
אורי מרים עכשיו שני ילדים, ילד על כל כתף.
למה הוא בכלל לובש את הבג ים הזה הוא מסתיר את החלקים הכי
אטרקטיביים שלו ?"
שאלתי את איה2 זו שאני משחקת איתה שבץ נא  במחשב שמשעמם לי.
היא ניצחה אותי כבר כמה פעמים, זונה!
"זו לא אשמתי שאת לא יודעת לשחק", היא מעירה, "ובכלל את לא ממש
רוצה שהוא יוריד את הבגד ים ליד כל הילדים הקטנים ?." "כמובן
שלא" השבתי בתקיפות, "הילדים צריכים ללכת".
תמונה נעימה עברה בראשי שבה אני משלבת את ידי כמו ב-"אני חולם
על ג'יני" ומעלימה את את כל הילדים עם מצמוץ.
"זה דבר נחמד לכל הדעות" מסכימה איתי איה2, "אפילו בלי אורי"
ואז כי היא לא רוצה להראות יותר מידי תומכת היא מעירה ברשעות
"חשבתי שעברת את הגיל זה ?" "איזה גיל ?" אני מעמידה פנים
תמימות.
"גיל 16" היא מחייכת, "תפסיקי להתלהב ממדריכי אומניות לחימה
חתיכים".
"חתיכים מאוד" אני אומרת, "חתיכים מאוד" היא מסכימה.
אני בוהה בעקשנות לעבר הילדים ואפילו מפטרלת באזור בהבעת ערנות
גם כי זה התפקיד שלי, אבל בעיקר כדי לשעמם את איה2, שתראה מה
זה.
"אוי תראי" היא צועקת אלי, "אורי העמיד כרגע ילד במאונך על
החזה".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא תשפצרו
אותי!
עידן הסלוגנים!



זוזו לסטרי
מצטרף ליהודים,
מבצע פוטש, שולח
אותם למקלחות
וזוכה בסלוגן
הזהב בקטגוריה:
מפעל חיים


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/8/02 15:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איה פדרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה