. כל תושבי הצד הזה של קונטיקט הודו, ללא ספק, ש"גרין הילס"
היא העיירה היפה ביותר באזור. הגבעות, שהיו ירוקות ומכוסות
בשלל פרחים בכל צבעי הקשת בקיץ, ועטויות מטע שלג צחור שלא נעכר
גם אחרי שנרמס בידי רגלי אדם בחורף, הסתיימו בעיקול מושלם כלפי
הים התכול והנוצץ מקרני השמש החמימות שליטפו אותו מכל צד.
העיירה עצמה הייתה בנויה ממאות בתים צחורים בעלי גגות אדומים,
גינה מרשימה, ולעיתים קרובות תוספות כמו בריכה או מגרש טניס.
הרחובות היו בנויים ממרצפות ורדרדות- סגלגלות, כבישי אספלט
שהיו כל- כך בוהקים שנראה היה שמעולם לא נסעו בהם, ואקליפטוסים
או דקלים בכל פינה אפשרית. ההולך בהם היה נושם את האוויר הצח
של הים ואת ריח הפרחים, בעוד הוא מרגיש בכל רמ"ח איבריו את
האווירה המעודדת והשלווה ששררה במקום כדרך- קבע, אווירה שלא
הופרעה בשום רעש מלבד ציוצן העליז של הציפורים או זרזיף המים
מצינור של אחד התושבים שרצה להשקות את גינתו. הכל נראה כלקוח
מגלויה ציורית מדי לראש השנה. המקום נראה ככפר נופש יקר ויפה
מדי שמרוחק מרחק מבהיל ביותר מהציוויליציה. נראה היה שתושבי
"גרין הילס" המציאו מושג משלהם למילה ציוויליציה. אחרת איך
תסבירו את זה שלכל אחד מתושבי העייירה היה בערך שתיים עד חמש
טלוויזיות עם חיבור לכבלים, שלושה מכשיר טלפון, מחשב חדיש
ביותר עם חיבור לאינטרנט וכל מכשיר טכנולוגי אחר שתחפצו בו,
אבל במקום היו רק כמה חנויות עלובות שעליהן הסתערו הצעירים
המשועממים, פיצריה ומכונת וידיאו? כמובן שאלה שחיפשו קניות או
בילויים יכלו לנסוע לעיר הסמוכה, מרחק חצי שעה נסיעה, שבה אפשר
היה למצוא את הכל, אך למרבה האירוניה, לא לכל תושבי "גרין
הילס" הי את הזמן, או את הכסף הדרוש לנסוע לעיר פעמים רבות. אך
בכך בעצם אנו מקדימים את המאוחר, אז נחזור לענייננו. לא היה
אדם אחד שביקר ב"גרין הילס" מבלי לגור שם, כמובן, ולא אמר עצמו
איזו עיירה יפיפיה, נחמדה, ושלווה היא זו, ובטח לאנשים שגרים
ויכולים להרשות לעצמם לגור באזור זה אין כמעט בעיות, וחייהם
פשוט עוברים על מי מנוחות, כאילו הם גרים בכפר נופש לכל החיים,
או נמצאים באחת מתוך הגלויות הציוריות האלה לראש השנה.
אוי, כמה שאותם אנשים שחשבו כך טעו.
רק אדם שהתנסה בצד הפחות נעים של עיירה כגון "גרין הילס", רק
אדם שחי, נשם ואכל את "גרין הילס" ואת תושביה, אבל למרות זאת
לא הרגיש שייך אליהם, הרגיש תמיד מחוץ לבועה שכמו עטפה תמיד את
כל תושביה של העיירה הנאה והירוקה הזאת, היה צוחק צחוק חלול
כשמישהו לידו היה מזכיר, כדרך- אגב, כמה יפה ושקטה "גרין
הילס", וכמה בטח נחמד לגור במקום כזה. לאחר מכן, אותו אדם היה
מצמצם את עיניו במן ערבוב של טינה, שלווה והשלמה, והיה מביט אל
הגבעות הירוקות כמו שמביטים אל ספר מתח שכבר יודעים את סופו,
ופתאום הוא נראה לכם באור אחר לגמרי.

וכל זאת, כי "גרין הילס" לא הייתה רק עיירה. היא הייתה תרבות.
פנטזיה, במובן מסוים, וסיוט במובן אחר. היא הייתה לא ממשית
לגבי מי שלא חווה אותה, ולגבי מי שכן, היא הייתה לא מובנת.
אנשי "גרין הילס" סיגלו לעצמם תרבות משלהם, עם ערכים משלהם
לגבי דברים כמו כסף, כוח, הצלחה, אנשים והתייחסות לחברה ולעולם
כולו.
וכל מי שלא גדל על תרבות זו או לא למד לנהוג לפיה- לא היה
שייך. ואי-שייכות בעיירה קטנה כמו "גרין הילס" הייתה דבר לא
נעים פי- עשרה מתחושת אי- שייכות לכל מקום אחר.
את טיבם של תושבי "גרין הילס" לא ניתן לתאר במילים מפורשות,
למרות שאופיים של האנשים שם היה, לעיתים קרובות עד מאוד, מאוחד
עד אימה. אשתמש בהדגמה קטנה: "גרין הילסי" ממוצע היה נולד בתוך
הגבעות והשמש של העיירה, או לסירוגין, מחוצה לה והיה עובר לשם
בשנות בית- הספר היסודי, גדל על חינוך לשאיפות גדולות להצלחה
ולמד לפתח את החשיבה והתחרותיות שלו בהתאם. בבית- הספר היסודי,
הוא היה חלק מחבורה של בנים ובנות בעלי ערכים דומים ומסגרת
קבוצתית מחייבת, הולך איתם גם לחטיבת הביניים שנמצאת ליד בית
הספר היסודי (רק גדר- עץ נאה ושני עצים ירוקי- עד הפרידו בין
השניים), ובתיכון, הוא היה הולך, כמו כולם, ל"ארקלי" בית הספר
הענק בעיר הסמוכה, שרובם המכריע שלך ילדי "גרין הילס" היו
הולכים לשם בתור מעין מסורת, מסיים בית- ספר עם תעודת בגרות
מרשימה, לומד באוניברסיטה משהו כמו משפטים, היי- טק או רפואה,
ובסופו של דבר גר בעושר בבית פרטי עם עשרה חדרים וגינה ב"גרין
הילס" או בכל מקום אחר, נשוי בפעם הרביעית עם שלושה ילדים שהם
אותו הדבר בדיוק.
כולם אותו הדבר.
לכם זה בטח לא נראה כל- כך גרוע, אבל יש אנשים שסגנון החיים
הזה לא התאים להם, מבחינה זו או אחרת. ומבחינת הילדים, היו
כאלה שסגנון החשיבה והאופי שלהם לא התאים לרוב ילדי "גרין
הילס". מה איתם?
דבר אחד אפשר להגיד בבירור על תושבי "גרין הילס", ופרט הילדים-
הם לא אהבו שונים. אנשים שונים גרמו להם פחד ותחושה של איום,
כאילו רק קיומם ונוכחותם ב"גרין הילס" המטופחת כמו מסית הצידה
את הגבעות הירוקות, הדשא שבגינות האנשים, הציפורים והשקט של
"גרין הילס", חושף את העולם החיצוני וה"מכוער", ומפוצץ את
הבועה האטומה והשלווה שחוסם את תושבי "גרין הילס" מפני כל דבר
מחוץ לעיירה.
ומה לגבי אותם "שונים"? ובכן, הם היו אומללים. אמנם אף אחד לא
אמר להם מפורשות כי הם אינם רצויים שם, אבל ההתייחסות כלפיהם
הוכיחה את עובדה זאת יותר מכל מילים כלשהם. הם לא נחשבו לחלק
מהכלל, שהשתייכות אליו הייתה הבסיס לחיים החברתיים ב"גרין
הילס", והיו נחשבים בעיני השאר כחפץ דומם, כחלק מהנוף הכללי
שלא מזיק יותר מדי, אך יש תחושה שבא לסלקו, כמו גרגיר אבק
המכתים את הדשא, הפרחים והבתים היפים המעטרים את העיירה.
לעיתים קרובות, היו מקרים מסוימים, כמו המקרה שעליו אספר,
שאותם "שונים" עברו גם יחס אלים מבחינת הכלל, יחס שביקש אולי
לפצות על החלקים החלולים, על חוסר משמעותי בדברים המשמעותיים
באמת שלפעמים האווירה השלווה והיופי של העיירה הצליחו להסתיר.
מכל מקום, אפילו באותם מקרים שה"שונים" לא עברו התעללות של
ממש, כמו הודבקה עליהם תווים שעליה כתוב  באותיות גדולות
"שונים", כאילו היו הם מוצר פגום עיני הסביבה.
ו"תווית" במקום כמו "גרין הילס" הינה דבר בלתי נעים ביותר.
ומה עשו אותם "שונים"?
חלק מהם השלימו עם גורלם, הסכימו להיות אותו אבק על עלה נידף
שאחרים חושבים שהם, ובהדרגה התחילו לחשוב כך גם על עצמם.
אחרים ניסו לשנות את מצבם בכל דרך אפשרית, להיצמד את הכלל
ולשכנע את עצמם שהם אכן חלק ממנו, בעוד הכלל לא נותן להם שום
יחס מלבד זלזול מוחלט.
ויש כאלה שעשו אחרת...

הערת הכותבת: "גרין הילס" זה מקום אמיתי, שבמציאות לא נקרא בשם
הזה ולא נמצא בקונטיקט, אלא באיזור המרכז בישראל.
זה המקום שבו אני גרה.