והרוח נושבת1
שלחת אלי כל הלילה
לחישות מלטפות את הנפש,
רחוקים קרובים
רק קו הטלפון מפריד ביננו,
ומאחד ביננו.
חשפנו סודות כל הלילה
מגלים העצבות שבתוך
רחוקים קרובים
רק קו הטלפון מאחד ביננו,
ומפריד ביננו.
אתה מגיע לפה
הלילה,
דפיקה בדלת
הלב קצת רועד,
וקו הטלפון
כבר לא מפריד ביננו,
ולא מאחד.
שולח אלי עוד בלילה
נגיעות מרככות את הנפש,
מילים שפותחות אותנו למול עצמינו.
בעיניים נוגות
בחיוך עצוב
לאט לאט
נפתחים,
והדרך נסגרת מולינו
נפתחים,
וכבר אין לאן לברוח
נפתחים,
עד שנגמרות לנו המילים,
עד שהתרוקנו מהכול,
עד שלא נותר עוד מה לאמר,
והשתיקה מלטפת אותנו
לאור הנר המהבהב
ולאור הירח האוהב
ידיי בידיך
ונפשי שמתי בכפך
והלב שלך מוטל פרוש בפני,
לחי ללחי נוגעת
ומתרחקים
עוצמים עיניים
ונעלמים
בלי סודות
בלי אהבות
בלי בפנים
דממה...
והרוח עדיין נושבת.
והרוח נושבת2
כמה רכה יכולה להיות נגיעה?
כמה עמוק אפשר לנגוע בכאב?
כמה רחוק נוכל להגיע בגילגול אחד?
כמה אהבה נוכל להחזיק בלי להיקרע?
כי הרבה ממה שאתה, אני.
וכמו הספסל בגן הציבורי,
כך מחכה אני בשקט
בין ההמונים
בלי מילה,
מחכה
שתתקרב אלי
ואתמוך
ונהיה צמודים
לרגע קצר.
כי מהכאב שעוררת בי, צמחתי
מהתמצית שמצאת בי, גדלתי
מהרחש ששילחת בי, אהבתי
אך מהאש בה שרפת אותי, נדמתי.
כן, הרבה ממה שאתה, אני.
כמו הספסל בגן הציבורי,
שרואה את ההמולה מסביב
ולא מבין איך להשתלב בהמון
אז הוא פשוט...
עומד לו במרכז
כתום ומכוער,
ומחכה שמישהו
יבוא אליו
יתקרב לאט
ויירגע מולו
לרגע קצר.
בלי סודות
בלי אהבות
בלי בפנים
כי הרבה ממה שאתה, אני.
מכירה
יודעת
מרגישה.
אל תלך ממני,
כי הדרך עוד פרושה לפנינו
אל תלך ממני,
כי הדרך יפה כל כך
אל תלך ממני,
כי עשיתי הכול מתוך החושך שבי
מתוך הכאב
מתוך הרגש הספסלי ספסלי הזה...
אל תלך ממני.
ורק עוד פעם אחת
אעז לבקש
אל תלך
דממה...
ולרגע, הרוח כבר לא תנשוב בי.
והרוח נושבת3 - מן החשיכה/דני רובס
מן החשיכה
למדתי איך בשקט לחכות
מן החשיכה
שלווה ורחש נשימות דקות
מן החשיכה
גפרור ניצת מאיר עיניים עמוקות
ומהבהב בלי מנוחה
אני מתמלא בך
מן החשיכה
שמעתי את פחדייך מרחוק
מן החשיכה
נשמתי את הריח המתוק
מן החשיכה
שמעת כשנכנעתי לך עם כל הזיכרון
עם כל השיכחה
אני מתמלא בך
מאחורי החדר הקטן שלך
השמש מאירה את השדות
ריחות של אדמה וצווארך החם
אני נושם אותו
אני נושם אותך
מן החשיכה
חיפשתי לי מיסתור במבטך
מן החשיכה
גיליתי רמזים בשתיקתך
מן החשיכה
אני שומע את בגדייך הנושרים כמו
עלים על מדרכה
אני מתמלא בך
מאחורי החדר הקטן שלך
הגשם מנקה את השדות
לכוד בתוך מילים כמו אייל שבסבך
אני לכוד איתו
אני לכוד איתך
מן החשיכה...
לכוד איתך...
דממה...
והרוח תנשוב בנו לנצח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.