בתחילת הערב
הילדה עוד שיחקה לה חמש אבנים בשלווה.

עד שהוא התקרב
ואני נאלמתי.
האלכוהול ערפל את הכל.
טוב ורע, אהבה והורמונים התערבבו ביחד לזיעה מלוחה.

היו לו פנים יפות,
עיניים חומות ורטובות.
הילדה השליכה את האבנים על הרצפה והתחילה לצעוק.

לא הקשבתי.
נכנסנו לחדר עם אור אדום.
הרגשתי כמו בסרט פורנו דל תקציב.
אבל זה לא הפריע.
שום דבר לא הפריע.
הוא היה שם.
והילדה, שעוד מאמינה באהבה אמיתית ונשיקות עם זיקוקים,
התחילה לבכות ולצרוח.

לא התייחסתי.
הוא נישק אותי וכופף אותי לאט לכיוון המיטה.
עכשיו אני בטח אמורה להרגיש משהו, חשבתי לעצמי.
אבל כלום. אפילו לא חרטה.
"לא", לחשתי לו.
"אני רוצה להרגיש".
"את תרגישי, אל תדאגי"
הוא ענה בקול רגוע מדי.
ואני קיוויתי שהוא צודק. עצמתי עיניים.
עשיתי קולות, כמו בסרטים.

בסוף הוא הציע לי סיגריה.
אמרתי "לא תודה". בשביל הנימוס.
הפניתי אליו את גבי.

בחנתי
בפינת החדר, על הרצפה המלוכלכת
את הילדה שוכבת בשלווה
בתוך שלולית דמה.

לא הרגשתי כלום.
רק קצת חלולה.