[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"את אף פעם לא תהיי מאושרת את יודעת..."
היא אמרה באדישות מפליאה, כאדם אשר קיבל עליו את גורלו המר.
"לא אני לא  יודעת!" עניתי בכעס
איך היא העזה במשפט אחד לחסל את הדבר היחידי שלמענו חייתי,
שלמענו עשיתי את כל מעשיי...
לאחר מכן היתה שתיקה מביכה אשר בה ניסיתי למצוא הוכחות הסותרות
את טענותיה. והיא, היא סתם שתקה.
הדבר היחידה שהצלחתי לחשוב עליו הוא, שאם אין אושר-  לא שווה
לחיות
נשארתי יושבת המומה, מעבירה מספר פעמים את ידי בשערי, ועוצמת
את עיני לעיתים תכופות מדי ולזמנים ארוכים מדי... איך יכול
להיות שאף פעם לא אהייה מאושרת?

לאחר שראתה את המצב שמשפט זה הכניס אותי אליו, אמרה במעין
התנצלות "זו לא רק את, זו גם אני... זה כולם". הורדתי את עיני
לכיוון הריצפה ובעטתי בפחית שתיה שנחה לידי.
"אדם תמיד ישאף ליותר ממה שיש לו, אושר הוא רק עניין רגעי" היא
המשיכה.
נעצתי מבטים בפחית שהתגלגלה לה בחוסר מטרה. אני יודעת שבמובן
מסוים היא צודקת, אבל איכשהו תמיד האמנתי שבנקודה מסוימת
הרדיפה מפסיקה ואדם כן יהיה מאושר ממה שיש לו...

"תפסיקי להראות כאילו זה סוף העולם" היא אמרה בקול לחוץ. כנראה
מפחד שאני אעשה משהו לא שפוי במיוחד...
הפחית נעצרה בפתאומיות. "אולי זה לא סוף העולם, אבל בשבילי זה
סוף התירוץ לחיות"עניתי אחרי זמן רב של חיפוש אחר המשפט היתאר
בנאמנות את הרגשתי. "את תמיד חייבת להיות כזו דרמטית?!?" היא
שאלה, כשבתוך השאלה מופיעה גם תמיהה על הקיטשיות הבלתי הולמת
לבן אדם שכמותי.

קמתי. סידרתי את התיק כך שישב באלכסון מכתף שמאל למותן ימין,
ואחר כך אמרתי, תוך כדי סגירת התיק "אני צריכה ללכת".
שתינו ידענו שזה לא נכון, אבל אף אחת מאיתנו לא הרגישה שיש טעם
לציין את זה.
אז הלכתי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא תעשי לך פסל.
מלבד תמונה של
בועז רימר
התלויה בחדרך
מעל המיטה -
נערה חסודה.
הייתי גם מסביר
את היוצא מן
הכלל בדיבר עם
הפסל, אבל נסתפק
בזה שהפסל
המדובר הוא פאלי
ומיוצר ביפן.


הבאבא בן אריה
גדול בתורה,
במצוות ובמה
שהולך היום אצל
הצעירים
והצעירות


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/9/02 1:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליס הינוונדרלנד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה