סמבון הוא ידיד טוב של אבא שלי. הם מתחלקים ביחד במגלשה
ותופסים אחד את השני בארגז החול. אבא שלי אומר שהוא סופג המון
ביקורת בגלל הידידות הזאת, אנשים חושבים שזה קשר "משונה". אבל
אני מאמינה לאבא שלי וגם לסמבון שיחיה.
כשסמבון התגייס לצבא ביקש לשרת קרוב לאבא, שזה כמו בית בשבילו.
אבא לא היה טיפוס קרבי, נהפוך הוא, שקמיסט מלידה, ג'ובניק מה
שקוראים החבר'ה. אז הם לא שירתו באותו בסיס אבל נפגשו כל ערב,
מרכלים ריכולים ולשון הרע, והכל, תמיד, בסבבה.
כשנולד הבן של סמבון אבא שלי קנה לו ג'ינסים קטנים כאלה של
ילדים, אתם יודעים, שבמקום כפתורים או ריצ'רץ' יש כיווצים
מצחיקים. כך העבירו שנה בחברותא אבא, סמבון, שולה - הגיסה
ואנחנו. לא תמיד היה קל, אנחנו לא יכולים לומר שהכל זרם על מי
מנוחות, אבל היה כיף. כשלסמבון היה מגרד, אבא שלי היה מתייצב
לידו ועוזר מייד, ללא פשרות. תמיד אבא היה אומר שהם חברים
"ככה" - אבל לא במובן שאתם חושבים, כלומר חברים לא כל כך
טובים, אלא זה היה מלווה בתנועה שהמחישה את כוונתו - הוא היה
מצמיד את שתי האצבעות המורות שלו ואומר "ככה" ממש לאט ובהדגשה,
ובטוח עכשיו אתם מבינים.
הסמבון נקשר לאבא. אחרי הצבא הוא ואבא הלכו לראות את 'גברים
במלכודת' ושם גילו דברים חדשים על איך באמת צריכה להתקיים
ידידות בין שני גברים.
פעם אבא שלי אמר לסמבון שהוא מתחתן בעוד חודש וחצי וסמבון היה
נרגז ונרעש. אבא שלי ניסה להסביר לו שהידידות שלהם היא מעבר
לכל, אבל סמבון מיאן להאזין. היתה שתיקה ארוכה. הסמבון בכה
מאוד.

הסיפור נכתב בשיתוף עם כלואה חתואל