הגעתי הנה ויש לי תשעה חודשים עד שאני עובר מכאן.
הגעתי הנה ואני קטן, הגעתי הנה ויש לי הרבה לעשות.
לא לזמן ארוך אני כאן, תשעה חודשים אולי פחות.
אני רעב, ואני לא יכול לבחור את האוכל שלי, אני צמא ולא יכול
לבחור את השתיה שלי.
אני ממש רוצה דברים בסיסיים ושום דבר לא מבחירתי.

שמונה חודשים ואני  עובר מכאן.
אני רעב ואין לי אוכל, אני צמא ואין לי מים.
יש לי הרבה הרבה מקום לזוז, והרבה הרבה מים.
אני לא רואה כלום ועוד אין לי כלום. ואני חושב הרבה אבל אני
לא, אני לא כלום, אני גוש קטן של חלקים קטנים שנמצא בתוך מקום
גדול שכולו בשבילי.

שבעה חודשים ואני  עובר מכאן.
אני רעב והנה אוכל, אני לא יודע מה זה, אבל זה בסדר.
אני כבר גושון דיי ברור, אני חושב שכבר קיימים לי כל החלקים
שצריכים להיות לדבר כמוני, אבל אני לא יודע. אני קצת רואה, אני
גם קצת מרגיש.

שישה  חודשים ואני  עובר מכאן.
אני רעב ושוב אין אוכל, אני צמא ושוב אין מים. ושוב לא יכול
לבקש ולא יכול לבחור.
יש לי כבר הכל, אני כמעט בטוח. בעצם, מה בכלל צריך להיות לי?
אני יודע? אתה יודע? מישהו יודע? למה בכלל קרה החיבור המוזר
הזה? ולמה אני, הדבר הזה, בכלל קיים?

חמישה חודשים ואני עובר מכאן.
אני רעב והנה אוכל, אני צמא והנה מים.
יש לי כבר הכל, או ששוב, אשאל מה בכלל צריך להיות לי..? יש לי
מין דבר עגול כזה, דיי גדול שממנו אני מעלה את הרעיונות האלו,
יש לי שני דברים תלויים כאלה מן הצד, קרובים לחלק הזה, הגדול
הזה שממנו אני מעלה את הרעיונות האלו, יש לי שני דברים תלויים
כאלה למטה, רחוקים מהדבר הגדול הזה שממנו אני מעלה את הרעיונות
האלה ויש לי משהו בין שני הדברים התלויים הרחוקים האלה.

ארבעה חודשים ואני עובר מכאן.
אני רעב ושוב יש אוכל, אני צמא ושוב יש מים.
עכשיו אני חושב שאני לא צריך עוד דברים גדולים ודברים תלויים
בכלל. יש לי הרבה.
יש לי אחד גדול למעלה וארבעה תלויים מכל מיני כיוונים ומשהו
באמצע שאני לא יודע מה זה.
אני יכול גם לשלוט בדברים התלויים האלה ואני יכולה להזיז.

שלושה חודשים ואני עובר מכאן.
אני רעב ואין לי אוכל, אני צמא ואין לי מים.
אבל..  יש משהו חדש, אני רעב אז אני שולח את הדברים התלויים
האלה ונוגע חזק במקום הזה שבו אני נמצא, שגם הוא הולך ונעשה
קטן וצפוף לי.
אני מזיז ונוגע ושומע, "אוי, הוא בעט", "אך, זה כואב" מצחיק,
קוראים לזה בעט?  מה זה בעט?  מה זה כואב?  אני מזיז ונוגע
ו"מכאיב", מה זה בכלל "מכאיב"?

חודשיים ואני  עובר מכאן.
חודשיים, אין לי כבר מקום, ואין לי שוב אוכל ואין לי שוב מים.
יש לי משהו תלוי בין השניים התלויים למטה, השניים הרחוקים יותר
מהמשהו הגדול ההוא. אתמול שמעתי את הדבר הזה שמדבר אומר
"רגליים", אילו דברים מצחיקים, "רגליים", לדברים התלויים האלה
קוראים "רגליים"?
אני בועט, כי ככה אמרו, ואני מכאיב כי ככה אמרו. ממש צפוף לי.



חודש ואני עובר מכאן.
יש לי אוכל, והרבה, יש לי מים והרבה.
אבל המקום כאן נעשה צפוף. במשך כל הזמן הזה לא בדקתי מה יש
סביבי, יש לי שני דברים עגולים כאלה על הדבר הגדול הזה, למעלה
שאני יכול לראות את הדברים התלויים שלי איתם ואני לא ראיתי
כלום.
אני כבר רואה משהו אחר פתאום. אני שומע דברים אחרים. אני זז,
לא אני זז, המקום שבו אני נמצא, המקום הזה שמדבר אליי כל הזמן
זז, והוא לא במקום שלו.
מה זה? אני לא מבין, יש שני דברים תלויים קטנים, ממש קטנים
בערך בגודל של שני הדברים התלויים שלי, התלויים הרחוקים, אלה
שנדמה לי שקוראים להם "רגליים", כן, המילה המצחיקה הזו. אלה..
שני הדברים שאני רואה הם כמעט נוגעים בי.

קצת ואני עובר מכאן.
אין לי כבר אוכל בכלל, אין לי גם מים.
אבל אני מזיז ונוגע במקום ובכל זאת אין לי מים, אין לי אוכל.
אני כל הזמן שומע צפצופים.
אני רואה אור, ואני רואה מין דבר גדול, כמו התלויים האלה
שקרובים לדבר הגדול שממנו הרעיונות שלי, מתקרבים אליי, אני
רואה את האור, אבל מה זה? מישהו יוצא מכאן לפניי.

אני בחוץ, אבל מישהו יצא לפניי. מישהו היה לידי כל הזמן, מישהו
היה איתי בתוך המקום שלי.
אבל, רגע, בין התלויים האלה שלמטה, ה"רגליים", אין לו תלוי כמו
שלי.