[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אייל טל
/
קרב מגע

מגע המרפק שלו בתיק שלי הבהיר לי ישר שהולך להיות לי יום
מחורבן. אני לא מכיר את הבן אדם, הרגע פעם ראשונה, והוא נותן
לעצמו את החופש לגעת בי. אף אחד לא נוגע בי. נקודה.

אני לא משוגע חס וחלילה, אלה סוכן מכירות מצליח של דבק מגע
בשפורפרות. אם יש משהו שאני שונא זה אותם: הקמיקזות, המתנגשים
בכוונה, בכדי להרוס לי את היום. כמו מטוס קרב יפני, מתודלק על
אוזו, הם מאתרים את קורבנם ברחוב הסואן והורסים לו את היום.
טוב שהם לא גורמים לי לשפוך את הדבק בתוך התיק.

יש גם את המתנצלים: סוג של מוטציה לא מפותחת של הקמיקזות, עם
גידול מצפוני בעורף, שירדפו אחריך רחוב שלם, רק בכדי להסביר לך
למה זה קרה. איזה יום נורא עבר עליהם במשרד, הם בדיוק עלעלו
בדפי החשבון של האוברדרפט, הרימו את היד לפה בכדי לדחוף עוד
ביס מלא שווארמה עם טחינה.

לכן אני מאוד נזהר לא להרוס לעצמי במודע את היום בגלל חוסר
תשומת לב. ככה בדיוק איבדתי את סיגל.

הלכנו לאכול צהריים בסניף המקומי של מקדונלד'ס ברחוב הרצל
בחיפה. האמת - בגלל שהיה חול המועד של חול המועד היו הרבה מאוד
אנשים ברחוב. אלפים. היה זה דווקא אחד מהניווטים היפהפיים
שעשיתי בחיים. חלפתי על פני גברת שמנה עם 30 אלף שקיות
מרשרשרות, זקן בן אלף התנדנד ימינה ושמאלה, נשען על מקל הליכה,
שהקשה על בחירת הנתיב אבל בחרתי נהדר, שלוש נערות בנות 14
החזיקו בידיים שלושה גביעים מלאים בגלידה אמריקאית עם קרם כרמל
ובוטנים, שכמעט התאים את עצמו לחולצה האדומה שלבשתי באותו יום.


כלב מוזר, קשור לאיש עוד יותר מוזר, ניסה להתחכך בי, אבל
זינקתי מעליו והמשכתי בהליכה מהירה. פתאום כשהסתכלתי ימינה
ואחר כך שמאלה הבנתי שאיבדתי את סיגל. נעמדתי בתוך הרחוב ולא
זזתי בתוך הצפיפות, מנסה לאתר אותה אבל היא נעלמה כאילו בלעה
אותה האדמה. נכנסתי למקדונלדס והזמנתי ארוחה מוגדלת.

האמת היא שפגשתי את סיגל בפעם הראשונה ביום שבו איבדתי את יעל.
צעדתי ברחוב עם יעל. התחמקנו מאנשים במקצועיות על גבול
האומנות. היא שאלה אותי פעם האם אני חושב שהיא תוכל אי פעם
להגיע לרמה שלי. לא רציתי ליאש אותה אז לא עניתי. כנראה שזה
היה הדבר הנכון לעשות משום שהיא נתנה לי נשיקה באוויר, סמוך
לקצה הקר של האף שלי.

באותו יום נהדר שבו ניווטנו נהדר, אני הרגשתי ממש בעננים. סוף
סוף הייתה בי תחושה עילאית שמצאתי את אותה אחת שחיפשתי לדרכי,
כמאמר המשורר. כשהגענו לרמזורים בפינת החלוץ - הנביאים, הצצתי
לכיוון שלה במבט מלא אהבה, כפי שלא חשתי מעולם כלפי אף אחת, אך
במקום למצוא שם את יעל - הייתה שם סיגל, שהחזירה לי מבט לא
פחות אוהב משלי.

אז עוד לא ידעתי ששמה סיגל, אבל כשהאור ברמזור התחלף לירוק היא
המשיכה ללכת לצידי. אחרי שלושה רמזורים נוספים ותן זכות קדימה
אחד הייתי מאוהב מחדש. קראו לה סיגל ואת יעל כבר לא זכרתי.

היא סיפרה לי שהיא, ממש כמוני, איבדה בדיוק באותו יום ובאותה
דרך את החבר שלה אילן, שנעלם גם הוא בנסיבות דומות. נדמה
שהכרנו כל החיים, כמו שני קרעים מאותה שמיכה. המשכנו באותה דרך
בה הלכנו, כאילו הלכנו בה כל החיים, וכאילו שנוסיף ללכת בה עד
שמישהו יחליט להזדכות על נשמותינו.

בעולם המופלא שלנו לא הרגשנו בחסרונם של זיונים. ישובים היינו
על השטיח ההודי בדירה שלי. נר שעווה לבנה בער על עדן החלון.
הרוח הכתה בזגוגיות, בעוד אנחנו מעצבים מילים לכדי משפטים
ולכדי פסקאות שלמות. הלבנה בחוץ לא החמיצה ולו פואנטה אחת
משיחות הנפש שלנו.

הכל היה יפה. שום דבר לא מזויף. אי אפשר לזייף משהו שלא ניתן
להמחשה. יום אחד, בעוד החורף מדפק על החלון, סיגל אמרה שהיא
רוצה לבדוק כיוונים חדשים ביחסים בינינו. היא דיברה על קרב מגע
בין הסדינים, על הרצפה, במטבח ובאמבטיה, ואני נרתעתי.

זכרתי גם זכרתי את הפעם האחרונה בה נתתי למישהי לגעת בי, ואת
תחושת הקבס הנוראית שאחזה בי בזמן שהיא נגעה בי, עד שאמרתי לה
די. מספיק, והיא הלכה. נרתעתי.

סיגל קלטה את זה מיד. למחרת קבענו ללכת למקדולנד'ס לאכול
צהריים יחד.

בעודי אוכל ברעבתנות את הארוחה המוגדלת שלי, בצבצו שפורפרות
הדבק מגע מהתיק. חשבתי לעצמי שאין שום היגיון במה שאני עושה.
ארוחות תמיד שיפרו את היכולת שלי לבקר את עצמי. יצאתי מהמסעדה
אל הרחוב הקר ואמרתי לעצמי בראש: בפעם הבאה שאתה פוגש את סיגל,
או יעל או מיכל שהייתה לפניה, אתה לוקח את ידה, מורח קצת דבק
מגע משפורפרת, ולא משחרר בחיים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הנשיא החליט
להתערב באופן
אישי כדי להביא
להפסקת הירידה
בשיעור הילודה
בצרפת


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/9/02 23:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אייל טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה