אני מנסה לומר לך בצורה הכי פשוטה איך אני מרגיש, ואז את קמה
והולכת לכיוון השירותים.
זה משאיר אותי על הפינה של הספה כמו ילד.
בכל כוחי אני מנסה להיצמד לאשליות הרומנטיקה שמכרו לי פעם,
כשעוד הייתי ילד אמיתי .
הרי אם תדעי איך אני מרגיש ומה אני חושב עליך איך תוכלי להגיד
לי לא.
אבל את חייבת להשתין.
כשאת חוזרת, הפנים שלך נראות רגועות לגמרי ואני לא יודע אם זה
בגלל שלא אכפת לך , כי לך אולי אין שום בעיות  ואולי את בכלל
רק רוצה להיות לבד, וכל הסיפור הזה לא מתאים לך דווקא עכשיו,
או שפשוט את שמחה שהשתנת.
בכל מקרה אני ממשיך להיות פילוסופי במקום להיות מצחיק, כאילו
שמישהו יכול לשכנע אותך לאהוב.  אני מדבר ומדבר על כל הדברים
שאולי צריך לעשות כדי שדברים שלא ממש מובנים יקבלו איזו שהיא
צורה של הגיון.
ואז את שואלת אותי למה צריך לאהוב, מה זה בכלל נותן, בשביל מה
אתה  חייב לאהוב כל הזמן.  אבל האמת אין לי באמת תשובה. אני רק
מרגיש שאני מאוד רוצה.
אני רוצה לאהוב, כי אין לי שום דבר אחר בעולם.אני רוצה לאהוב
ורק לאהוב. כל השאר הם פרטים שולים בדרך למוות.  אבל איך
מסבירים דבר כזה עם יכולת מילולית של יצחק רבין.
אבל את רוצה להיות רגועה.
העליות של החיים טיפה גדולות עליך כרגע. בכל עליה יש ירידה ואת
רוצה רק עליות
את רוצה פואמה של חיים עם סוף טוב וחתול וכלב, פינה קטנה מעבר
לרחוב ובעל שאוהב לא משנה לך אפילו את מה.
ואם אני אספר לך את האמת, שהיונה עם עלה הזית ביצעה נחיתת אונס
על הרי האררט, שלגיה לא ממש קיבלה נשיקה, היא רק קמה עם
האנגאובר מטורף וישר הקיאה מאה שנים של גועל, ושכל האגדות
שסיפרו לנו כשהיינו ילדים קיימות רק בראשם של הורים שלא ממש
רצו אותנו והיו חייבים לסתום לנו את הפה באיזו שהיא צורה.
בטח  זה נכון שאין כמו רומנטיקה וסקס בצניחה חופשית ממטוס דו
מנועי מעל דרום איזמיר.
אבל למרות כל מה  שהבטיחו גם לשפן של אנרגייזר  נגמרה  הבטריה,
אקסטזי לא נמשך לעד וסופרמן כבר שנתיים על כסא גלגלים, אז לאן
זה מוביל אותנו?.
אנחנו חיים בעולם שמכר את נשמתו למדע עם דרך שמתפצלת
כמובן שאפשר להמשיך במסע שמתחיל בחברת כוח אדם הקרובה למקום
מגוריך
מסע קצר של 20 שנה קריירה ואוטו
את גם יכלוה לשתות עוד קפה איתי אבל זה קצת מסוכן .  
אבל את הולכת.
אני יושב לבד מסתכל עליך מאחור, הליכה אצילית אני מוכרח לציין,
כל צעד שלך דוקר עוד טיפה, והחלל השחור הזה מהסרטים שאומר לך-
אכלת אותה אתה שוב לבד- הולך וגדל כמו מפלצת הרוע האין סופי
ומאיים להטביע אותך שוב באותו ים שחור שאתה מכיר כל כך טוב .
את זורקת מבט אחורה ואומרת
אני משתינה וכבר חוזרת
וכשתחזרי
הרי כלום לא ישתנה
ואנחנו נהיה עוד זוג שנפרד
ואת יודעת מה, זה בסדר, כי בסוף היום נשאר לי רק לנסות, ולדעת
שאתה לא יכול לשלוט בעולם.
אז אני אמשיך לנסות לסדר את החדר,
ולראות אותך בדרך לשירותים ולחשוב.
אה ודבר אחרון
אני אוהב אותך.