[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אישי שלי
/ 28.7.2002

זונה



פרק ראשון - התאהבות ראשונה:
הכל התחיל בכיתה ז'  ח' התחלתי להתאהב במאור והוא מבחינתו לא
רצה אותי ורק זלזל בי וניסה לגעת בי עם עוד חברים שלו, הם היו
חוסמים אותי ליד הקיר במעגל ומתחילים לגעת בי. ואני תמימה, לא
ידעתי מה לעשות ומה לומר... נתתי למצב להיות איך שהוא, גם בגלל
שאהבתי  אותו, ואם לומר את האמת אהבתי שנגעו בי, אבל הרגשתי
חרא, כבר באותם ימים התחלתי לשמוע סביבי (לא בגלוי) "שרמוטה",
"נותנת"...
כל יום חלמתי שהוא אוהב אותי ויתן לי את הכבוד והיחס שאני באמת
ראויה לו... אבל אני ילדה, לא מבינה מה הוא רוצה מה אני רוצה.
הוא ידע לשאול אותי שאלות מביכות כמו: "קיבלת מחזור?" גדלו לך
שערות בכוס?" וזה היה מביך ושיחקתי אותה חזקה, לא עניתי האמנתי
שאני עוד ישיג את מה שאני באמת רוצה ממנו. אהבה.

בכיתה ט' התחלתי להבין מה קורה סביבי ואיזה תדמית בניתי לעצמי,
בעצם כולם כבר ידעו מי אני, זונה. הרגשתי ככה. למרות שלא
התנשקתי אפילו לא בשפתיים, לא נתתי להם לגעת בי, כי פחדתי,
מהתדמית הזאת. זונה. אבל התדמית והסטיגמה כבר התחילה להבנות,
הייתי מקובלת וכולם אהבו אותי, למרות שלא היו לי חברות אמת, כי
בעצם אין דבר כזה.
מפחיד כבר קרוב לשנה וחצי שאני אוהבת אותו והוא יודע ולא עושה
כלום בנושא רק מנצל את זה. ואני ממשיכה לבכות בשקט שאף אחד לא
ידע ולא ישמע אותי, כי אני חזקה ולא בוכה ליד אנשים, כי זאת
בושה, תמיד אמרתי שזה מעיד על חולשה.


היה חופש, תחילת חופש גדול. היה לו יום הולדת, חסכתי וחסכתי
כדי לקנות לו את מה שבאמת רצה. אמא שלו אהבה את זה, ואמרה לי
תודה גם הוא אהב אבל לא יכל להגיד מילה טובה. באותו יום הוא
ליווה אותי קצת הבייתה, כל כך רציתי לנשק אותו בפעם הראשונה,
נשיקה אמיתית. כל כך רציתי, אבל לא היה לי את האומץ, פחדתי,
שלא אצליח.

יומיים לאחר מכן, היה לי את האומץ קראתי לו למטה ואמרתי לו
שאני אוהב אותו ושאני רוצה להיות חברה שלו. יש בי חסרון גדול
שכשאני אוהבת מישהו אני לא יכולה להתאפק ובטח שלא להסתיר את זה
תמיד כולם יודעים. הוא ענה שהוא לא מוכן כעט לקשר, והוא רוצה
להשקיע עכשיו בלימודים ובכדורגל. לא היה לי מה לומר. אחרי כמה
ימיים הייתי אצלו בבית הוא ניסה לנשק אותי ולא הסכמתי כי שוב
פחדתי שאני לא יצליח, שאני יכשל. הלכתי לי לבית הווא ליווה
אותי ובדרך הוא ניסה שוב, והפעם אמרתי ניקח את הסיכון. זה היה
גרוע, כל מה שאמרו לי לעשות היה כל כך לא נכון... הסתבכתי שם
עם הלשון, ולא כל הבנתי מה קורה שם בפנים. אבל זה עבר, כמו כל
דבר שעובר, כי כל דבר עובר.
מאותו יום התחלנו להיות הרבה ביחד ולעשות שטויות, לאט לאט זה
גם התקדם לחירמונים, בבטן, וחזה קצת... עם חולצה. נשיקות היו
המון... אבל לא היינו חברים. כולם חשבו שכן. היה לנו נוח ככה,
נוח לו.
עברה תקופה, עד שהוא התוודה שהוא אוהב אותי. ולא האמנתי שמישהו
באמת יכול לאהוב אחת כמוני, זונה.
פחדתי שהוא מנצל את זה, וכל הזמן גיששתי וחיפשתי את האמת.
הרגשתי תמיד פרפרים ורצתי לדעת אם הוא מרגיש את אותו הדבר...
היה לנו הכי טוב שאפשר להיות, עשינו הכל ביחד, הגענו לשלב שכבר
נשארתי רק עם חזיה אבל עדיין הוא היה נוגע בי רק בחזה, והיה לי
כייף, זאת הייתה הרגשה טובה. היו פעמיים שההורים שלו תפסו
אותנו, הם לא ראו לי כלום, אבל זה היה מבייך, הם לא היו כועסים
עליו, דווקא ההפך היו מחזקים אותו וצוחקים איתו על זה והם
דווקא קיבלו את זה טוב :-). כל זה היה תמיד קורה בבית שלו, כי
בבית שלי אבא שלי היה מעייף אותנו ממזמן דרך הסורגים. אהבנו.
באמת שאהבנו. היה לנו טוב.


פרק שני - סוף לתמימות:
עברתי בית ספר, הכרתי אנשים חדשים, ובניהם את רון כל כך אהבתי
אותו את האנטילגנציה, היופי, הכל... פשוט הכל, ראיתי אותו
כמושלם. אבל לא עשיתי איתו כלום רק דיברנו ונהפכנו להיות
הידידים הכי טובים. הוא פתח בפני עולם חדש, לימד אותי דברים
שלא העזתי לשאול. כל כך אהבתי את הידע שלו, את כולו. אבל עדיין
הייתי עם מאור, לא בדיוק חברים כי אף פעם לא אמרנו שזה
רישמי... אבל בכל זאת הייתי איתו.
יום אחד רון לקח אותי לים ביום חורפי במיוחד ירד גשם, אבל היה
כייף, הוא הסביר לי קצת על הים והראה לי דברים יפים. הוא מאוד
אוהב מאוד את הים, הוא גדל לזה, בתוך זה. הוא ידע כל כך המון
על הים, שזה היה מפחיד. נהנתי לשמוע אותו ואף פעם לא היו לנו
שתיקות תמיד היה על מה לדבר. תמיד.
התנשקתי איתו, בים. זה היה כל כך, כל כך טוב ולא גרוע כמו שהיה
לי עם מאור. הרגשתי שאני מתאהבת בו. התחלתי לחשוב עליו יותר
מידיי, ולהתגעגע מאוד בכל דקה שהוא לא היה איתי.
מאור שם לב שמשהו כבר לא כשורה. שאני מתנהגת מגעיל, לא מתייחסת
יותר למה שהוא אומר. ושהראש / הלב שלי במקום אחר. רבנו הרבה,
המון... החלטתי לעשות לזה הפסקה, בתירוץ שאני רוצה להכיר אחרים
לראות אם אני יכולה סוף סוף אחרי 3 וחצי שנים לאהוב ולהיות עם
אחר. זונה. לאט לאט היחסים שלי עם רון נהיו טובים יותר, דיברנו
לאורך הלילות המון בטלפון, היה איתו כל כך כייף הוא תמיד היה
שם בשביל להקשיב והוא תמיד ידע איך ומה להגיד... אחרי שבועיים
בערך אני ורון נהיינו חברים. מאור מאוד נפגע כששמע את זה. הוא
תמיד אמר לי שרון מנייאק הוא רק יפגע בי ואני לא ראויה לו, לא
רק הוא גם החברות ידידים שלי כל מי שהיה מסביב...
אבל אהבה עיוורת רואים רק את הטוב, ולא הקשבתי כי בעצם אני אף
פעם לא מקשיבה... מקשיבה אבל לא בהכרח לוקחת את הנאמר ומאמצת
את דעתם.

באותה תקופה התמימות הלכה, הרגשתי את זה. אני ורון לא נגענו
אחד בשני הלכנו רק יד ביד ברחוב, ונתנו נשיקות קטנות בפה אבל
לא צרפתית. זונה.
אחרי שבוע של מריבות ובכי שהיה כל יום אני ורון נפרדנו, לא
בדיוק נפרדנו יום אחד לא דיברנו יותר וכך הסתיים לו הקשר... לא
דיברנו בערך חודש עד שהגיעה היום הולדת שלי, חיכתי מאוד שהוא
התקשר לומר לי מזל טוב לא יודעת למה אבל כל כך רציתי אפילו
שהוא פגע בי, פגע מאוד. באותו יום דקה לפני 12 בלילה 2 דקות
לפני שהיום עובר לו הוא התקשר דיברתי עם מאור בטלפון והוא היה
בשיחה ממתינה... "היי, מזל טוב". היה שקט בערך דקה, וזה היה
מוזר כי אף פעם לא היו שתיקות בשיחה שלנו. אמרתי "תודה". ושוב
היה שקט. הוא אמר "ביי" וניתק . הרגשתי משהו כואב בגרון משהו
שאיים לפרוץ כל כך, התחלתי לבכות.  הביי האחרון שהוא אמר,
כאילו ביי אחרון באמת. שאני לא יראה אותו ולא ישמע ממנו כלום
יותר, לעולם. ואז שוב טלפון, מאור, רצה לדעת מה קורה, והתאפקתי
לא לבכות באמת שהתאפקתי... אבל זה פרץ לו ובכיתי שוב, והוא
ניסה להגיד שהוא לא שווה את זה... אבל לא הסכמתי כי כל כך
אהבתי אותו שלא יכולתי לסבול את כל זה, ולא ראיתי את הרע שבו.
זונה.

אחרי חודש בערך אני ומאור חזרנו, הבנתי שעשיתי טעות, טעות
איומה. הוא עדיין אהב אותי, וסלח לי. לא שהיה טוב אבל התנחמתי
בזה.
הגיעה היום הולדת של רון... והייתי חייבת לומר לו מזל טוב, וגם
בדרך אגב, לשאול אותו אם הוא מסכים לדבר איתי. התקשרתי הפרפרים
והתתרגשות היו שם, כמו פעם כמו אז. הוא הסכים לכל מה שאמרתי
והתחלנו לדבר כאילו לא קרה כלום. אבל התרחקנו לא היינו כמו
פעם, וזה כאב לי. כי לא כך רציתי שיקרה. אני ומאור המשכנו
להיות ביחד, אבל לא מבחינתי, אני לא רציתי בזה, אבל הרגשתי שאף
אחד לא אוהב אותי כמו שהוא אוהב. פחדתי להפסיד את האהבה הזאת.

אחרי חודשיים היה לנו טיול מהבית ספר לחו"ל. רון גם היה שם...
וכל כך הרגשתי בימים האלו שכל האהבה שלי אליו חוזרת, ושאני
רוצה להרגיש אותו שוב, את השפתיים, ואת מגע היד שלו על היד
שלי. אחרי יומיים התנשקנו צרפתית, פעם ראשונה. לאט לאט יום
אחרי יום התקדמנו יותר, והוא התחיל לגעת לי בחזה, ואני מבחינתי
לא עצרתי אותו, כל כך נהנתי כל כך אהבתי את המגע שלו, שלא
יכולתי לעצור את זה. הוא התנהג כל כך טוב, כל כך אמיתי. שהבנתי
שאני בעצם עדיין אוהבת, ומוכנה לסלוח על כל הימים הנוראיים
שהיינו ולא היינו ביחד. זונה.
כשחזרתי לארץ לא סיפרתי למאור כלום, לא רציתי שידע מזה כי הוא
היה רק נפגע ולא סולח לעולם.
אחרי יומיים רון רצה שאני יבוא אליו לבית כי הוא אמור לנסוע
לאילת. זה היה חופש גדול. הוא נסע לחברים שלו כל החופש. הלכתי
אליו. מאור התנגד אבל בכל זאת עשיתי מה שאני חושבת באותו רגע
לנכון הוא חשב שאני הולכת עם דודה שלי אבל בעצם הלכתי לבד.
ושוב התחרמנו, והיה טוב וכייף הרגשתי שלמה כל כך שלמה. זה היה
חלום שיתגשם לכמה שניות, דקות. זונה.

באותו ערב אני ומאור יצאנו עם עוד כמה חברים... והוא שם לב טוב
טוב שמשהו לא בסדר מאותו יום שחזרתי לארץ. שהתמימות הלכה לה,
שאני נהפכתי לרעה יותר. וגם אני שמתי לב לשינוי הלא טוב הזה,
אבל נהנתי מזה שאני רעה, מנייאקית. זונה.
מאור התעצבן עליי אני התעצבנתי עליו, וככה נגמרה מערכת היחסים,
סיימתי את הקשר הזה שוב, בגלל רון.


פרק שלישי - כיתה יא', ההבנות:
הייתי בסדר עם כולם עם רון ועם מאור שעדיין אהב אותי ורצה
שנחזור. רכשתי לי עוד חברות, והפעם חברה טובה, טובה מאוד. בעצם
היא תמיד הייתה שם אבל לא ראיתי את זה.
לאחר כמה חודשים, אני רון ועוד ידיד שלי ישבנו ביחד בהפסקה.
ידיד שלי סיפר שהוא אתמול חגג חודש לחברות שלו עם החברה החדשה,
והוא ארגן לה משהו רומנטי. רון התחיל לצחוק עליו, ואני רק
חיזקתי את ידיד שלי. ואמרתי לרון כשהוא אוהב באמת הוא גם יעשה
דבר כזה. והוא אמר שמבחינתו הוא אף פעם לא אהב מישהי, אף
פעם... ואיך שהוא אחרי כמה ויכוחים הבנתי שגם אותי הוא לא אהב
שהוא סתם אמר את מה שאמר.
שתקתי, אכלתי את עצמי מבפנים.
("השתיקה שבי היא הצעקה הכי גדולה שלי..." - אביב גפן)

בערך אחרי חודש אני ומאור שוב חזרנו, שוב הוא סלח... (מטומטם).
היחסים בניינו התקדמו לעוד שלב, כבר יכולתי להתפשט לידו בלי
להתבייש ואפילו היו לילות שישנתי אצלו בלי שההורים שלי ידעו
כמובן. זונה.
אחרי חודש בערך אני ומאור שכבנו. הוא שיקר אבל הכחיש שאני לא
הפעם הראשונה שלו. כי אני רציתי לעשות את זה עם מישהו מנוסה,
הוא אמר שהוא עשה את זה כמה וכמה פעמיים עם בחורה, הפעם
הראשונה הייתה גרועה מאוד מאוד מאוד גרועה. אמרו לי שתמיד הפעם
הראשונה היא גרועה, אבל מה קורה שגם הפעם השניה והשלישית
והרבעית גרועה? זונה.

באותה תקופה רון והחבר הכי טוב שלו רבו, והחבר שלו והתידד איתי
יותר... והתחיל לספר לי את האמת, את מה שקרה כשהייתי חברה של
רון. הוא סיפר שבעצם רון לו אהב אותי, וכל מה שקרה בטיול לחו"ל
הוא סיפר לו ואפילו הוכיח לי. כל כך התעצבנתי שלא יכולתי אפילו
לסלוח על זה ולא שתקתי, הלכתי לרון ודיברתי איתו והוא אמר שזה
נכון, שהוא לא אהב אותי באמת... נפגעתי ממנו שוב. אחרי חודש
אני והוא לא דיברנו, הלכנו מכות, מכות בשיעור אנגלית...
(סתומים), (ילדים קטנים) ככה זה... הוא היה מעוצבן עליי יותר
מידיי וגם אני, הכל התפרץ לו.

המשכתי את הקשר שלי עם מאור אפילו שהיה גרועה. ושאלתי את עצמי
תמיד למה חזרתי אליו? סתם פגעתי בעצמי וסתם אני שוב פוגעת בו.
אבל המשכתי בקשר שלנו. ניסתי, עוד אולי זה יהיה אחרת. אחרי
חודש וחצי בערך, הרגשתי מן משיכה מאוד חזקה לנשים, כל בת
שהייתה עוברת הייתי מסתכלת לה על החזה והייתי מדמיינת איך אני
נוגעת בה ועושה איתה אהבה. כל כך אהבתי את המחשבה... זונה.
אבל לא יכולתי לשתף אף אחד, חוץ מהידיד הכי טוב שלי, שהבין...
וחשב לנכון שאני צריכה לספר לחבר שלי על זה כי אנחנו חברים ולא
צריך להסתיר שום דבר אחד מהשני (כן, בטח...).
כסיפרתי לו בעדינות הוא אמר שהוא לא רוצה לשמוע על זה יותר
והתחיל לרדת עליי הוא אמר כל מיני דברים שפגעו בי "מה עכשיו?"
"את" "נו באמת" "מה את מפגרת?" "תפסיקי עם כל המחשבות האלה"
"מה את מנסה לחפש תשומת לב אצל אנשים, אני לא מבין?" "לא איתי
בכל אופן" "ואני לא רוצה לשמוע את השטויות האלה יוצאים מהפה
שלך"... תפסתי את עצמי ואמרתי מה לעזעזל הוא רוצה? אני מספרת
לו מה עובר עליי, משתפת אותו וככה הוא מתנהג. מכחיש את האמת,
אולי. לא מקבל את זה, מכבדת, לאט לאט הוא התרגל. מגעיל אותו כל
העניין, עד לכאן. אני שונאת גזעניים וזה חלק מגזענות. כשביררתי
למה הוא אמר את כל זה אז הוא אמר לי שהוא נגעל מזה, וזה לא
יפה. ושאני לא יחשוב על בנות כשאני איתו.
חשבתי לעצמי ואמרתי הפעם זה סופי, חבר שלי לא יהיה גזען, וחבר
שלי לא יגיד מגעיל על אנשים ששונים ממנו, זה כל כך חשוב לי בבן
אדם, שעל זה לא הייתי מוכנה לוותר. זה נגרר ליותר גרועה. הרי
עדיין לא ניסתי עם אף אחת הוא לא יכול להגיע למסקנות ולא אני.
אז למה הוא בעצם אומר ועושה את כל זה. "כל עוד שאת איתי, את לא
תעשי את זה עם אף אחת! זה דוחה!" המשפט הזה כל כך זכור לי...
הגיעה יום שרבנו על הנושא והוא אמר לי את יודעת מה עם את מקבלת
את הדבר שאת נמשכת לבנות אז תעזבי אותי, וכך היה. לעציב לי
אולטימטום? הוא? לא חשבתי אפילו לא לרגע... ישר אמרתי לו ביי
ושזה נגמר בנינו. והפעם זה בטוח סופי, כי אני לא יכולה לסלוח
לדבר כזה.

אחרי כמה זמן,חשבתי לעצמי מה אני עושה לו, הולכת באה, מבלבת
אותו, עושה מה שבא לי לא שומעת, מגיעה למסקנות, לא חושבת...
אבל עדיין לא התחרטתי על שזה נגמר בנינו.


אחרי חודש הייתי חברה של ערן, מישהו שאהבתי עוד כשאני ומאור
היינו ביחד. ערן ידע עליי הרבה דברים אבל לא את הכל ופחד שזה
יקרה גם לו, פחד שאני יעשה את אותו הדבר, יבגוד ולא יגיד, ישקר
ולא אומר, ובעצם ישחק באהבה שוב. אבל הבטחתי לו שזה לא יקרה,
ולמרות שהבטחות נועדו להפר אותם את זה אני לא יהפר כי זה חשוב
לי מאוד אהבה הזאת. כי בעצם תמיד חיפשתי מישהו אחר שאוהב אותי,
כמו שאני, ולא ישפוט אותי, חיפשתי משהו אמיתי. ולמרות שאני
אומרת שאהבה לא מחפשים אלה אהבה באה, הפעם חיפשתי וגם מצאתי
אותה. עשיתי איתו את הדברים הכי משוגעים שאפשר לתאר, באמת
דברים מטורפים. הוא אהב אותי. הרגשתי את זה. ואפילו שכבתי
איתו, ואיתו היה כל כך נפלא, צחקנו באמצע והיה כל כך כייף
וטוב. זונה.

שכחתי לציין דבר חשוב. החברה הכי טובה שלי לילך אהבה אותו
לפניי והם היו גם חברים אבל אחרי שהיא סיפרה לי שהכל נגמר
בניהם והיא מרגישה טוב עם זה הרשתי לעצמי לספר לה על האהבה
שלי. והיא כל כך שמחה ורצתה שנהיה ביחד. היא לא אחת מהצבועות
האלה, כי כשמפריעה לה משהו היא אומרת ולא מחשבנת חלאף אחד
שעומד מולה. בכלל הרגשתי יותר טוב עם ההרגשה הטובה שלה, והיינו
ביחד המון, והיה כייף כייף שלא היה לי כבר ממזמן. כל כך הייתי
מאושרת, שמישהו באמת אוהב אותי ואמיתי איתי. ושהכל סוף סוך
מסתדר לו. גם באותם ימים השלמתי שוב עם רון והיה טוב.

אחרי חודש וחצי בערך שהיינו יחד פתאום, הוא נעלם לאיזה 4 ימים,
כי אמא שלו עיצבנה אותו, והוא לא אמר לה לאן הוא הולך אפילו לא
לי לא לחבר הכי טוב שלו ולא לאחותו. התחלתי לדאוג יותר ויותר
מיום ליום... פחדתי. אחרי 3 ימים הלכתי למאור (עדיין נשארנו
ידידים, לצערי, קשר כזה אי אפשר לנתק) והוא ראה שמשהו לא בסדר,
וסיפרתי לו את מה שקרה עם ערן, והתחלתי לבכות שוב, לידו, ואני
לא אוהבת לבכות ליד אנשים, זה מעיד על חולשה, כבר אמרתי?
והוא חיבק אותי.. וניגב לי את הדמעות ושפתיו נפגשנו בשפתיי,
אחרי שניות עצרתי אותו, כי יש לי חבר והבטחתי לא לעשות דבר כזה
שוב לאהבה שלי.

אחרי יומיים התחילו הלימודים אחרי חופשת פסח. ערן הגיע וסיפר
לי שהוא מצטער פשוט רצה שקט מכולם. לחשוב, כך אמר. לא יכולתי
להתסכל לו בעיניים אחרי מה שקרה עם מאור, לא הייתי לזה כל
חשיבות בעיניי, כולה נשיקה קטנה של כמה שניות בשפתיים. אבל
רציתי לספר, לא להסתיר, להיות הכי אמיתית שאפשר, כי האמת הוא
השקר הכי טוב שיש, כך אמרו לי פעם. התייעצתי עם לילך שהיא
החברה הכי טובה שלי שאלתי אותה מה לעשות והיא ישר ענתה בלי
היסוס "תגידי מה את נורמלית? תגידי לו, הוא יסלח לך הוא
יבין... אל תדאגי" כמו דפוקה הלכתי וסיפרתי לו את האמת. 4
מילים יצאו מהפה שלו ,"את יכולה ללכת, להתראות." הלכתי ובכיתי
שוב. כמו ילדה קטנה שלקחו לה את הסוכריה שהיא כל כך אהבה...
התחננתי אליו שיסלח לי, השפלתי את עצמי... הכל עשיתי רק שיסלח
ויבין. החברות שלי עם לילך החברה שלי, לא היו כבעבר, כי הבנתי
שהיא עשתה את זה כאינטרס בשבילה.
השלמתי עם הטעות שעשיתי, והבנתי שזה מה שהיה צריך לקרות, ואם
הוא היה באמת אוהב אותי כמו שחשבתי, שרציתי, אז הוא היה חוזר
אליי. אבל הוא לא חזר.


פרק רביעי - סודות מתגלים:
שבועיים לפני מסיבת סיום כיתה יא'. לידיד הכי טוב שלי יש יום
הולדת. הוא גר מחוץ לעיר. לילך, ערן ועוד כמה חברות וידידים
הלכו לבית שלו להפתיעה אותה. לא עדכנו אותי בקשר לזה...
כשהתקשרתי לאחל לו יום הולדת הוא לא היה, הוא יצא. אז התקשרתי
לחבר הכי טוב שלו, והוא אמר לי שכולם פה והוא יצא לרגע מהבית.
אחרי יומיים הידיד הכי טוב שלי מתקשר וצורח עליי למה לא באתי
ליום הולדת שלו, ושזה היה חשוב לו שאני יבוא. הסברתי לו, והוא
הבין מי הידידים והחברות שלי. וכמו שאמרתי אין חברה טובה. וככה
גם אני הבנתי באותם ימים מי הם האנשים שמסביבי. תמיד נדפקתי עם
אנשים לא אמיתיים ואנוכיים. "תגיד לי מי הם חברייך ואני יגיד
לך מי אתה" מפחיד אותי המשפט הזה, אני לא רוצה להדמות להם.

יום לפני מסיבת הסיום. הידיד הכי טוב שלי בא אליי להראות לי את
הבגדים שקנה למסיבה ישב ולא רצה ללכת, כאילו היה לו משהו חשוב
להגיד אבל פחד. בסוף הוא הוציא את זה. אמר שע' שכב עם ל' (הפעם
הראשונה שלה) היא תיכננה את הכל, את הפרדה שלנו, את היום שהיא
תשכב בו (היום הולדת של ידיד שלי, בגלל זה לא עדכנו אותי ולא
רצתה שאני יבוא). וכאב לי. שוב הגרון כאב, והדמעות מאיימות
לבוא. אבל אני חזקה ומנסה לא לבכות ליד אנשים. שתקתי כמה דקות,
לעכל... והוא אמר לי "תגידי משהו" אמרתי לו "ממה היא מפחדת?
אני לא ירביץ לה, אני יחבק ויגיד לה מזל טוב, מבטיחה" והוא אמר
לי שהיא תהיה מוכנה היא תגיד. הוא לא שיקר לי בזה אני בטוחה כי
עוד ידיד אמר לי את זה בעדינות יותר. וגם אין לו שום אינטרס
לשקר לי בקשר לזה.
עזבתי את הכל... נתתי לזה להשכח... אבל זה לא נשכח.

הערב של מסיבת הסיום. כל כך רציתי שערן יבוא רציתי לראות אותו,
לא לגלות לו כלום רק לראות, לחבק. להבין בלי דיבורים. אבל הוא
לא בא גם לא לילך ולא הידיד הכי טוב שלי.
רון בא, מאוחר יחסית אבל הוא בא. היה לי מן דחף כזה ללכת איתו
לים לזכר הימים היפים שהיו לנו יחד. הוא מנייאק אני יודעת. הוא
פגע בי מאוד אני יודעת. הוא הרס לי דברים עם אנשים אני יודעת.
"לקח" לי התמימות אני יודעת. אני לא סולחת לו. פשוט רוצה
להרגיש אותו שוב... לקחתי אותו ואמרתי לו שאני לוקחת אותו לים
עכשיו (המסיבה הייתי ממש על החוף) הוא אמר לי שהוא לא הולך
איתי כי אני שיכורה, את האמת שתיתי, אבל זה לא השפיעה עליי
ידעתי בדיוק מה אני עושה, ובשביל להוכיח לו ובשביל שהוא יסכים
הוא רצה שאני ילך על איזה קו שראינו על הרצפה ישר :) צחקתי
לו... אבל הצלחתי. הלכנו לים... הבטנו על הים... זיכרון של
ימים יפים עלו להם. ביקשתי נשיקה והוא נתן, הוא אמר שיש לזה
טעם מגעיל בגלל הסן פרנסיסקו ששתיתי. אבל לא היה לו אכפת
והמשכנו להתנשק לנו. הלכנו יד ביד לאורך הים, וחייכתי הייתי
הילדה הכי מאושרת באותם רגעים. סיפרתי לו שהוא פגע בי,
"והתוודתי" בפניו על הכל אפילו סיפרתי לו שאני רציתי את הפעם
הראשונה שלי איתו, ושאני עדיין רוצה, אבל זה כנראה ישאר
כפנטזיה שכזאת. זונה.
הוא לא ידע שכבר עשיתי את זה עם מישהו אחר. הוא אמר שאם אני
יזכור מחר בבוקר את כל מה שקרה הוא מבטיח להגשים לי את
הפנטזיה... מצחיק הילד הזה... מתנהג אליי כמו. זונה. מה הוא
חושב לעצמו שאני מהר מאוד ילך וישכב איתו? אני מכירה אותו טוב
מאוד, ואני מכירה את הסובבים אותי טוב מאוד, אני יודעת מה כל
אחד ואחד רוצה ממני באמת. וידעתי שהוא מחפש רק זיון. זה היה
שקוף מידיי.

למחרת לא יצא לנו לדבר, יום אחרון ללימודים. לא ראיתי אותו
יותר, הוא עזב לאילת שוב. לכל החופש.


פרק חמישי - התפקחות:
כמובן שלא יכולתי להתאפק והתקשרתי לרון כמה וכמה פעמיים ועדכנו
אחד את השני במה שקורה. כמובן שלא העלנו את מה שהיה במסיבה.
עם מאור אני תמיד רבה, כל יום, אנחנו לא מדברים כמה ימים ואז
שוב מדברים ושוב לא מדברים, אנחנו רבים על קטנות. הוא אומר
שהוא עדיין אוהב אותי ורוצה לחזור אליי. הוא אומר "אני אוהב
אותך" איך הוא יכול להגיד את זה? אם הוא אומר את זה זאת אומרת
שהוא לא יודע מה זאת אהבה. לא שאני יודעת לא, לא שמישהו
יודע... אבל אני יודעת שכאוהבים מישהו צריך אהוב גם את
"החסרונות", והוא לא כזה. כי הוא לא אוהב שאני שומעת את אביב
גפן. לא אוהב שאני מדברת לידו על בנות. וכמובן שלא לדבר לידו
עם או על רון. הוא אפילו קרה לי זונה וזולה כששמע ששכבתי עם
ערן. הרגשתי שאני בעצם לא יכולה לדבר איתו באמת על מה שקורה
סביבי, כי פחדתי מהתגובות שלו שהוא לא יקבל את זה. איך הוא
יכול להגיד לי שהוא אוהב אותי? איך?  אני לא אוהבת אותו, ולא
ניראה לי שאחרי מה שהוא אמר וכל דעותיו אני יוכל לחזור אליו,
יש טובים ממנו, ומבלי להתגאות יש הרבה מהטובים שגם רוצים אותי,
ולא, לא בגלל סקס... בגלל אהבה.
אז אני מחכה, לא מחפשת את האהבה כי היא לא תבוא, אני יתן לזה
זמן רק ככה היא תבוא באמת, מהלב. אני יכולה להבטיח שאת הבא אני
לא יאכזב, לא יבגוד ולא ישקר. אוהב באמת. כי אני רוצה את זה
וכי התפקחתי וגדלתי, מבינה יותר ויודעת מה אנשים מצפים, רוצים
ממני, יודעת מה אני מצפה רוצה מעצמי, הדעות והרצונות שלי יותר
בוגרות ויותר מחושבות. אני יותר חזקה. כבר לא בוכה, אולי קצת
אבל לא בפניי אנשים, כי זה מעיד על חולשה. ולא יראה לאנשים
שמסביבי שאני חלשה.
אני רוצה אהבת אמת, בלי בגידות, בלי שקרים, אהבה מהלב, ישרה,
ואמיתית שאוהבו את כולי איך שאני. זונה. לא של כולם רק של
אהבות אמיתייות :-). רוצה שיבינו שאני לא ילדה קטנה שאני בוגרת
ויודעת מה אני עושה, אפילו עם רק לפני 3 ימים התנשקתי עם אחד
שאני מכירה רק שבוע בלבד... זה בא מבוגרות, זה בא כי ראיתי
לנכון, ולא מצטערת על זה, זה חג האהבה, הרשתי לעצמי... מקווה
שהוא לא יחשוב שאני זונה בגלל שנתתי לו לנשק אותי. לבנתיים אני
חושבת ומרגישה שזה זה... אני מתגעגעת אליו ורוצה לראות ולנשק
אותו שוב. וגם הוא. הוא אמר לי את זה. הוא אמר "אני חולה
עלייך" צחקתי, "חולה?" זה לא טוב אפשר למות מזה אמרתי... הוא
אמר שלא אכפת לו. למה הוא התכוון? גם הוא רוצה למות ורואה
שלחיים אין כלל וכלל חשיבות?

אני לא טיפשה, ויודעת מה קורה מסביבי. אני יותר ממה שחושבים או
עושים את עצמי, עברתי הרבה, הרבה מאוד (כפי שכתבתי למעלה) אני
יודעת ומרגישה מתי לאחרים רע, ואוהבת לעזור להם והם יודעים
שאני תמיד כאן בשבילם ולא ילך לשום מקום בגלל שהם צריכים אותי
מאהבה.  



אני חושבת שאהבה תגרום להרבה דברים לטובה, אני חושבת שאם היה
פה יותר אהבה ולא זנות, הארץ, העולם היה יותר טוב...




ולא אני לא, זונה.
בסך הכל חיפשתי את מעט האהבה שאף אחד לא ידע, יכל לתת באמת.

אהבה. זה כל מה שאני רוצה ממך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זוכרים את ההוא
שהתעצבן שלא
משנה כמה
סלוגנים הוא
כותב, בחיים לא
יוצא לו לראות
סלוגנים של עצמו
מתפרסמים???

וואלה צדק, זה
מעצבן.




אחת חדשה שכתבה
60000 סלוגנים
השבוע, ועדיין
לא ראתה אפילו
אחד


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/9/02 22:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אישי שלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה