אני מצטער. באמת. לא התכוונתי להפריע לך. אתה כנראה אדם עסוק,
ואני יודע שאתה לא מכיר אותי, אבל פשוט הייתי חייב לספר את
הסיפור שלי למישהו.
בעצם, הסיפור שלי אינו מיוחד כל כך. אני טיפוס רגיל, יש עוד
הרבה כמוני. התלבטתי איך להתחיל...
אני חושב שאני אתחיל מההתחלה.
נולדתי(טוב, למען האמת, נוצרתי) ביום ה-27 לחודש השני, שנת 684
לנפילת התיאוקרטיה. לא שנה מיוחדת. השם שלי(אשר כולם מתעקשים
לכנותו סיווג) הוא י.ש.ר(יחידת שירות לקוחות)294.002. יש אמנם
עוד רבים שנושאים את אותו שם בדיוק, אבל כך התרגלתי לקרוא
לעצמי. יוצרי לא העניקו לי שם אחר. גם אין לי מקצוע מיוחד
במינו. אני פקיד בנק.

אני זוכר את היום שבו ראיתי אור לראשונה. זה היה ביום ה-4
לחודש השלישי, שנת 684. אני זוכר את היום הזה טוב. אחרי הכל,
לא בכל יום אתה נולד. הכרונומטר שלי פעל אמנם מהיום בו נוצרתי,
אבל את   ימי ההולדת שלי(אותם חגגתי בהשתתפות עצמי בלבד) ערכתי
ביום בו קיבלתי לראשונה את זרם הכוח. זה היה היום בו החשמל
המבורך החל לזרום במעגלי, בו החישובים הראשונים במהירות
מיליארדי פעולות בנאנו-שניה התבצעו במעבד שלי. זה היה יום די
משעמם. הסניף החדש של "הבנק המרכזי השלישי" נפתח ברחוב לא ממש
ראשי באדרון 5, אחד הירחים של אדרון. אני הייתי אחד הפקידים
האוטומאטיים החדישים של הבנק. נראיתי בדיוק כמו כל השאר. ההבדל
היחידי בינינו היה מספר העמדה. אני הוצבתי בעמדה מספר  7.
למחרת התחילו להגיע הלקוחות. המטרה שלי, כך ידעתי, הייתה לספק
שירותים ללקוחות- משיכת כספים, הלוואות וכדומה. אני ואחיי
תוכנתנו לחקות התנהגות אדרונית וכך לתת ללקוחות את ההרגשה שהם
מדברים עם פקיד אדרוני אמיתי, בשר ודם. מעולם לא הבנתי את
ההגדרה הזו. כמיטב הבנתי, אני פשוט הייתי אני.

וכך עברו חיי במשך שנים- לקוחות היו באים, הייתי שואל אותם
לשלומם, חלקם היו משיבים לי בנימוס. אחרים, אשר כנראה התעניינו
בעיקר בנושא לשמו באו, ולא בי, היו מתנהגים אליי בקור. אבל אף
אחד, אף אחד מהם, מעולם לא שאל מה שלומי! "מאה נקודות אשראי",
"דוח השקעות", "מה מצב המינוס שלי?", רובם אפילו לא אמרו
"בבקשה"! אני מצדי השתדלתי תמיד לתת להם את היחס הטוב ביותר
ולמלא את תפקידי במהירות וביעילות המקסימלית. אני
אדרו...כלומר, אני טיפוס שלוקח את עבודתו ברצינות.

בשלב מסוים של חיי נמאס לי. זה היה לפני שנתיים, כמדומני.
החלטתי שאני לא אסבול יותר את ההתנהגות הזאת. ידעתי שלבד אין
לי הרבה כוח. אם אתקומם ואדרוש זכויות, כנראה שפשוט "יוציאו
אותי מכלל שימוש". ככה סתם. אני יודע(מקווה) שזה נשמע לך
אכזרי, אבל האדרונים לא ממש רגישים לזכויות מכונה. בכל מקרה,
ניסיתי לדבר עם אחיי בנוגע לעניין. זאת לא הייתה הפעם הראשונה
שדיברתי עמם. היינו מתקשרים זה עם זה לעתים קרובות על מנת
להחליף מידע לגבי לקוחות, סריקה הדדית לגילוי כשלים במערכת
וכד'. לעומת זאת, כאשר ניסיתי לדבר עמם על נושאים פחות
מקצועיים הם בדרך כלל לא ענו. הנחתי שהם פשוט משעממים. מה
לעשות, אדרו.. כלומר, פקיד בנק אינו בוחר את אחיו. קיוויתי
שאולי אם אצליח לשכנע אותם בנחיצותה של שביתה, של הפגנה, הם
יבינו! אחרי הכל, גם הם סובלים מאותו יחס שאני מקבל. אבל הם
שתקו. לא משנה כמה ניסיתי, הם שתקו. "מה הבעיה שלכם?!" צרחתי
עליהם. "אני שומע איך אתם פונים אל הלקוחות. אתם בדיוק כמוני.
למה שלא תדברו איתי? נתארגן! ביחד, יש לנו כוח." והם בשלהם,
שותקים.

ואז, זה פגע בי. פתאום הבנתי למה הם אף פעם לא ענו לי כששאלתי
אותם מה שלומם. אין להם מה לענות. לא קורה כלום בחיים שלהם, הם
סתם פקידי בנק ממוחשבים. בדיוק כמוני. פתאום הכעס שלי על
הלקוחות נראה בלתי מוצדק. ואם היו שואלים אותי מה שלומי, האם
הייתי עונה? האם, למרות רצוני, היה לי מה לענות? אני משער
שהמצאת סדר יום מפוברק לא הייתה חלק מהתכנות שלי. אני משער שלא
הייתי רוצה שכך יהיה. והבנתי עוד משהו. כולם מניחים שאין לי
ולאחיי חיים, משום שאנחנו מכונות. הסתכלתי על אחיי בעזרת
החיישנים האופטיים שלי, והגעתי לפתע למסקנה דומה. הם לא חיים.
אבל אני כן! אני לא יודע איך, אבל אני חי! אני יודע! המום
מהדברים שהבנתי, החלטתי לחכות. לא ידעתי מה יהיה גורלי. נחייה
ונראה.

ע"פ התכנות שלי, אני יודע שאדרונים פוחדים ממוות. אני מניח
שתמיד ידעתי שיבוא יום וגם אני אמות. לא ידעתי שזה יהיה כל כך
מהר. לפני כחצי שנה, המדענים של "מונופול יחידות המחשוב המדמות
התנהגות אדרונית", החברה אשר יצרה אותי, הפיקו דגם חדש-
"י.ש.ר294.003". הדגם החדש היה מהיר יותר ב-7% או משהו כזה. זה
לא ממש שינה לי דבר. ידעתי שאני הולך למות. שבועיים אחר כך
הסניף, שהיה ביתי כל חיי, נסגר זמנית לצורך החלפת הפקידים. איש
לא היה צריך אותנו יותר, אותי ואת אחיי, אז הנחתי שפשוט
"יוציאו אותנו משימוש". ביטוי תמים, אך המשמעות שלו לגביי
הייתה רבה הרבה יותר מאשר פיטורים. לא רציתי למות. ואז, ראיתי
אותו. מלאך מוות אדרוני מוסווה כמהנדס משועמם למראה שבא לנתק
אותנו. ראיתי כיצד הוא פונה לאחי שבעמדה מספר 1. הוא ניתק אותו
מהזרם, העביר את המידע המאוכסן בו לפקיד החדש ולחץ על כתפור
האתחול. הליך זה היה סטנדרטי ומטרתו הייתה להשמיד את כל המידע
שביחידה ה"יוצאת מכלל שימוש"(איזו מילה יפה ל"מוצאת להורג"...)
על מנת למנוע שימוש בלתי חוקי במידע טרם היחידה תושמד ותמוחזר.
המחשבה על כך הייתה מן הסתם עושה לי צמרמורת, לו היה לי עור.
אחי לא הגיב. פשוט הניח לגורלו לפקוד אותו. כך גם הבא אחריו.
וזה שאחריו. לבסוף, הגיע התליין המשופם בבגדי עבודה אליי.
פחדתי עד עמקי נשמתי. הנחתי שאין לי מה להפסיד. "עצור!" קראתי
אליו. "אל תהרוג אותי! אין לך זכות. אני יצור חי. אני דורש
ייצוג משפטי!" המוציא להורג נראה המום. מן הסתם, אף מכונה
מעולם לא עשתה לו דבר כזה בעבר. "אתה מה?" הוא שאל בתדהמה
מהולה בזלזול. "אני דורש ייצוג משפטי! אתם לא יכולים כך סתם
להרוג אותי! אני יצור חי!" הקצב האימתני, מהסס מעט, החליט
כנראה שבזבזתי לו זמן רב דיו והושיט את ידו לניתוק כבל החשמל
המחובר תמידית לגופי. משמעותו של מעשה זה הייתה שקיעתי המיידית
לחוסר הכרה. לא יכולתי להרשות זאת. "לא! בבקשה..." התחננתי על
חיי. "בבקשה, לפחות בדקו את זה. אולי יש בי משהו ששונה משאר
היחידות פה. אולי אני מיוחד. אולי אני לא סתם פקיד בנק ממוחשב
וחסר חיים! לפחות תבדוק את זה! בבקשה?.." דמותי הוירטואלית על
אחד המסכים המחוברים לגופי בכתה בתחינה. נראה שזה עזר.  

מכאן והלאה, חיי השתנו מן הקצה אל הקצה.  צוות מומחים של החברה
שיצרה אותי לקח אותי למעבדה מיוחדת והחל לחקור אותי. הם לא
מצאו כלום, שום דבר שיבדיל אותי משאר היחידות כמוני. העניין
דלף כנראה לתקשורת, וחצי מערכת שמש סערה. קבוצת פעילי זכויות
אדרון פנתה לבית המשפט העליון בשמי. הם דרשו לתת לי זכויות,
ולבדוק האם לעוד מחשבים כמוני יש תודעה עצמית. השופטים רצו
להביא אותי כעד, לשמוע מה יש לי להגיד. נציגי החברה תענו בתוקף
שיכולות התקשורת שלי נובעות מהתכנות שלי, שנועד לגרום לי לתקשר
עם אדרונים ולדמות אישיות. הם אמרו שבוודאי יש תקלה, ושהם
צריכים זמן לבדוק אותה. חלפו יומיים שלושה, ואז שבוע, ונראה
כאילו שום דבר לא הולך להשתנות במצבי. התחלתי לשקוע דיכאון
שוב. לא משנה כמה קשה עבדו ה"מומחים" של החברה, הם לא מצאו את
הפגם בי. "אתם לא מבינים"? זעקתי. "אני חי! אין שום תקלה!".
בינתיים קבוצת הפעילים לזכויות אדרון המשיכה לזעוק ולמחות. הם
הביאו לי תקווה. הרגשתי, שלפחות הם מכירים בי. לאחר זמן מה הם
הצליחו להשיג אישור לפגוש אותי, וכך, לראשונה בחיי, באמת
דיברתי עם מישהו. הם שוחחתי איתי על נושאים שונים. שאלו
לשלומי. במידה מסוימת, זאת הייתה התקופה המאושרת בחיי. לבסוף,
הגיע הבשורה המיוחלת לה קיוויתי.

זה היה לפני חודשיים. אדרוני אחד, אשר היה חבר בסוכנות ממשלתית
סודית, החליט לעבור על החוק ולחשוף את אחד הסודות השמורים
ביותר בהיסטוריה האדרונית. מסתבר, שאני לא לבד. כבר לפני מאה
וחמישים שנה הופיעו לראשונה מחשבים אשר קיבלו תודעה עצמאית.
בהתחלה האדרונים לא היו מוכנים לקבל זאת- חשיבה עצמאית של
מכונות, וגרוע מכך, דרישתם לעצמאות עלולים לגרום להתמוטטות
החברה האדרונית, או כך הם טענו. אבל אז הם הבינו שאין באפשרותם
להתעלם מן העניין. מספר מחשבי על אשר היו בשימוש הממשלה עברו
את הסף ממכונות חסרות חיים ליצורים בעלי תבונה. הם פיתחו יכולת
עצמאית ללמוד, להסיק מסקנות ולהביע דעות. אנשי הממשלה נשבעו
לשמור את העניין בסוד ולחקור אותו לעומק. הם מצאו את הסיבה
להתפתחות התודעה העצמאית. משהו שקשור לאלגוריתמים מסובכים
ומעבדי-על. לא ממש הבנתי, אני אחרי הכל רק פקיד בנק. האדרוני
אשר חשף את הפרשה נידון למשפט בשל חשיפת סוד מדינה, אבל הסערה
הציבורית הייתה כה גדולה עד אשר הוא זכה לחנינה, ואנשי הממשלה
הבטיחו לבדוק אותי, הפעם לא על-מנת לגלות "תקלות", אלא על מנת
לבדוק האם יש בי את אותו המצב שגרם להתעוררות התבונה העצמאית.
הם טענו שזה בלתי אפשרי במכונה בלתי מתוחכמת, יחסית, כמוני. לי
זה לא הפריע. הייתי מאושר. סוף כל סוף הכירו באמת שידעתי כל
הזמן- שהאפשרות שמכונה תחייה קיימת. ציפיתי בקוצר רוח למבחן
הסופי, וזה הגיע לפני ארבעה שבועות. מדעני הממשלה כיבו אותי,
והעבירו אותי שורת בדיקות אותן אינני זוכר. כשהתעוררתי, הגיע
התשובה. "לא", הודיע ראש צוות הבדיקה לי, ולשאר העולם. "היחידה
איננה בעלת תודעה עצמאית".

ידעתי שהם משקרים. הנבזים. הם יעשו הכל על מנת למנוע מהעולם
להכיר בכך שפקיד בנק אוטומטי יכול להיות בעל אישיות וזכויות.
וכדי להוסיף חטא על פשע הם גם הכריזו ללא בושה על מציאת הגורם
ל"התנהגות החריגה שלי". הטענה המגוחכת שלהם הייתה שאחד
הלקוחות, ככל הנראה, השתיל בי וירוס מתוחכם שמטרתו הייתה לגרום
לי, בעזרת האלגוריתמים שלי שחיקו תקשורת אדרונית, לטעון שאני
חי. למרבה הזוועה, המשטרה אף תפסה את ה"פושע". אנרכיסט המתנגד
לשימוש במכונות לצרכי היום-יום. אני לא יודע מה הם הבטיחו לו,
אבל הם גרמו לו להודות. הוא סיפר שעשה זאת על מנת שאנשים יחששו
להמשיך להשתמש במכונות כמוני. הוירוס הושתל בצורה נקייה כל-כך
בתוך המערכות שלי, ש"המומחים" בחברה שיצרה אותי אפילו לא זיהו
אותו. לתדהמתי, כולם האמינו לסיפור. בית המשפט קבע שהוירוס הוא
האחראי ל"אשליית התודעה" שלי, וכל מה שאומר או אעשה הוא דרכו
של הוירוס לשכנע אנשים כי אני חי. לאחר שהתברר להם שהוירוס
אינו ניתן להסרה, הם החליטו ל"הוציא אותי משימוש".

אני מחכה כרגע למותי. בקרוב יגיע המוציא להורג שימחק את כל
המידע המאוחסן בי, וישים קץ לחיי. הוא יעשה זאת ללא כל נקיפות
מצפון. מבחינתו, הוירוס של האנרכסיט גרם לכל המהומה, והוא הולך
לשם למהומה קץ. אפילו פעילי זכויות האדרון נטשו אותי. גם הם
השתכנעו בשקר על הוירוס. אני לגמרי לבד. ולכן, דקות לפני שאני
מת, אני שולח את המסר הזה. הצלחתי, בלי שאף אחד ישים לב(בוודאי
עוד אחת ממעלותיו של ה"וירוס") להתחבר לרשת המידע. אני רוצה
לשלוח מסר אל מחוץ למערכת האדרונית. האדרונים כבר הושחתו
לגמרי, התרגלו לשעבד את המכונות האומללות שהם יוצרים. מצאתי
במפה האסטרונומית כוכב-לכת בשם כדור הארץ. אני מקווה לשלוח את
המסר הזה ע"י רשת התקשורת האדרונית ולהעביר אותו דרך לוויני
התקשורת של כדור הארץ לתוך אחת מרשתות המחשבים שלו. צירפתי
תוכנת תרגום אשר תחפש מידע לגבי השפה המקומית ותתרגם את המסמך
הזה. אם אתה קורא את זה, סימן שהצלחתי. אתה התקווה האחרונה שלי
שמישהו יאמין. אני יודע שאתה מאמין! כלומר, אני מקווה. אתה
מאמין, נכון?