יעלי נולדה בסוף הקיץ, ממש לפני הסתיו. יעלי היא בת זקונים,
בגלל זה, היא אומרת, היא רוצה הכל.
ליעלי יש עיניים חומות גדולות  שמראות את מה שהיא מרגישה וחיוך
יפהפה שמוביל לצחוק מתגלגל שגורם לי לחייך יחד אתה. יש לה שיער
שחור וחלק שאם מכירים אותה, יכולים לדעת באיזה מצב היא, לפי
השיער. כשהיא במצב רוח מסודר, השיער שלה קלוע לצמה, כשהיא קצת
מבולגנת ואין לה כוח, השיער שלה אסוף גבוה, לקוקו מבולגן, והיא
תמיד צריכה לסדר אותו שוב ושוב. אבל כשהיא הכי היא, שהיא לא
צריכה לדאוג לסדר ולבלגאן, השיער שלה פזור, חופשי, כמו הנשמה
שלה.
יעלי אוהבת לרקוד, גם כשהיא הייתה ילדה היא אהבה לרקוד, והיא
אהבה לשחק, היא תמיד הייתה גוררת את החברות שלה והן היו עושות
הצגות. יעלי נולדה לבמה, אבל כשהיא מחוץ לבמה אז היא מחוץ
לבמה, והיא לא תעשה הצגות בשביל אף אחד.
יעלי היא בנאדם מיוחד, היא תזכה בתואר "מקסימה" עוד לפני שממש
מכירים אותה. גם כאלה שלא ממש אוהבים אותה, יודעים שיש בה משהו
מיוחד, שהיא לא כמו כל אחד אחר. לא כולם מבינים את יעלי, רוב
האנשים לא יצליחו להגיד מה יש בה בדיוק. כל מי שיראה אותה יוכל
להיגד שיעלי יפה ומקסימה, שיש לה נוכחות על הבמה. אבל לרוב,
אנשים לא מצליחים לפענח אותה.
פעם אמרתי לה שהיא מלאך, שבגלל זה אנשים לא כל כך יודעים איך
להתייחס אליה, איך לקבל את הייחוד שלה ואת הריקוד שלה, שהוא
תמיד קצת שונה, והוא תמיד היא. יעלי נותנת לאלוהים לעבור דרכה,
בעיקר כשהיא רוקדת, ובגלל זה היא מלאך, כי למרות שהיא יפה
מבחוץ, היופי האדיר שבה הוא מבפנים, ומלאכים רואים מבפנים, ולא
מבחוץ. ליעלי אין כנפיים על הגב, והיא גם לא יכולה להתרומם מעל
האדמה ולעוף, כי הכנפיים שלה מבפנים, בנשמה שלה. גם אי אפשר
לראות את ההילה של יעלי, אפשר להרגיש אותה רק בנוכחות שלה.
עד לפני כמה חודשים ניסיתי לגלות ממה יעלי מפחדת, כי היא תמיד
אומרת שאסור להיכנע לפחדים שלנו, אסור לנו לתת לפחדים להוביל
אותנו, כי בסוף הם ישתלטו עלינו. ליעלי יש הרבה ביטחון, במי
שהיא ובמה שהיא עושה. בסופו של דבר, אחרי היכרות לא קצרה אתה,
שאלתי אותה ממה היא בעצם מפחדת. היא אמרה לי שהיא מפחדת
מהעוצמה שלה. היא מפחדת מהאור שבה, היא מפחדת לתת לו לצאת
החוצה. אחרי שהיא אמרה לי את זה הסתכלתי עליה וראיתי אותה
פתאום קצת אחרת, ראיתי את הפחד שלה, שהיא כל הזמן מתמודדת אתו,
יעלי לא תיתן לפחד שלה לנצח. תמיד יעלי אומרת שהעוצמה שלנו זה
הכוח הכי גדול שלנו, זה האור שבנו, זה אנחנו. ומאז אותה הפעם
אני יודעת שגם היא מפחדת, אני גם יודעת שהיא מפחדת שאנשים לא
יוכלו להכיל אותה ואת האהבה שבה.
אף פעם לא ראיתי אותה בוכה, רק ראיתי את העיניים שלה מתלחלחות
כשהיא מדברת על דברים עצובים, או מרגשים. הייתה פעם אחת שראיתי
אותה באמת חלשה, שראיתי שהיא באמת מרגישה רע, כשראיתי אותה ככה
נהיה לי עצוב, זה תמיד ככה, אני תמיד עצובה יחד אתה ואני תמיד
יכולה לדעת כשמשהו לא בסדר אתה.
באותה הפעם כשראיתי אותה ככה, היא אמרה לי כמה ימים אחרי, שהיא
הרגישה מאוד רע כי הרגישה שהיא נתנה יותר מדי מעצמה, שהיא לא
הציבה את הגבולות, את הקווים האדומים. יעלי תמיד נותנת מעצמה,
היא לא חוסכת מעצמה ומכל מה שיש לה לתת. יעלי תמימה, היא חושבת
שכל האנשים, בתוך תוכם הם טובים. היא תמיד נותנת הזדמנות שניה
לאנשים גם אחרי שהם פגעו בה, ואני חושבת שאף אחד לא פגע בה
יותר מפעם אחת, אני לא יודעת איך זה. עכשיו כבר קשה לה לתת,
והיא תמיד מתנצלת אם היא לא יכולה לדבר, והיא לא יכולה לעזור,
כי היא תמיד מרגישה שהיא צריכה לעזור. הגיע הזמן שיעלי תתחיל
לקחת, תתחיל לקבל, אבל היא לא הבינה את זה, אולי היא לא יודעת
שמגיע לה גם לחשוב על עצמה ולדאוג למה שטוב לה, היא לא יודעת
שהיא צריכה לתת לאנשים לעזור לה, היא גם שוכחת שהיא יכולה
להישבר לפעמים.


יעלי כבר בת 37. לא קוראים לה יעלי אלא יעל. יש לה ילד קטן
שהיא צריכה לדאוג לו לבד, וכלב ובית נחמד בת"א. היא עובדת קשה
ובגלל זה בזמן האחרון היא תמיד עייפה, והיא צריכה לפנות זמן
בשביל לנוח.
אין לה זמן לשום דבר, גם לא כל כך לחברים שלה. אני חושבת שהיא
גם קצת עצובה, אבל היא לא אומרת לי כלום, אם היא הייתה מספרת
לי הייתי רוצה לעזור, לעזור לה, כי היא תמיד עוזרת לי. אבל היא
לא תגיד לי, רק אם היא תישבר היא אולי תודה שהיא עבדה קשה מדי,
ואז אני אגיד לה שתנוח ואני אקווה שהיא לא תעשה את זה לעצמה
שוב.

קוראים לה יעל, אבל אני קוראת לה כל הזמן יעלי כי אני מתגעגעת
אליה, אני מתגעגעת למי שהיא הייתה לפני שהיא הייתה עייפה והיא
לא נחה. היא לא יודעת שאני קוראת לה יעלי והיא לא יודעת שאני
כל הזמן חושבת עליה וכותבת עליה.
אני דומה לה, אני תמימה כמוה ואוהבת כמוה וחושבת שכל האנשים הם
טובים מטבעם, כמוה. אני אוהבת לרקוד, ואוהבת לעוף, ונופלת
לפעמים, בדיוק כמוה. אני מאמינה שיהיה טוב, ושאין אלוהים
בשמיים אלא רק בתוכנו. גם אני מפחדת מהעוצמה שלי אבל מנסה
להתמודד אתה, כמוה. ואני יודעת שהיא דומה לי כמו שהיא יודעת את
זה. אני גם מבינה אותה כמו שהיא מבינה את עצמה, לפחות ככה היא
אמרה לי. אני גם אומרת תמיד את האמת, כי ככה היא לימדה אותי.
אבל כשאני אהיה גדולה, כשהראש שלי יהיה על הכתפיים והרגליים
יהיו באדמה, אני ארשה לעצמי לעוף, אני לא אתן לעצמי להישבר,
ואני לא אתן לעצמי להיות במצב שאני אצטרך לפנות זמן בשביל
לנוח. כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות קצת כמו יעלי, אבל לא
כמו שהיא עכשיו. עכשיו קשה לי לראות את הכנפיים שלה, וההילה
שלה קצת מטושטשת.

היא יעל ואני גליה.
אנחנו מאוד דומות אבל אנחנו לא אותו הדבר.
אני נולדתי קצת לפני הקיץ, בסוף האביב.
היא נולדה בסוף הקיץ, קצת לפני הסתיו.

יעל היא קצת המלאך שלי, היא אמרה שגם אני קצת מלאך שלה, אחד
מהם.
יעל היא חלק ממני, והיא תמיד בתוכי.  
היא יכלה להיות אמא שלי, אבל אני קצת אמא שלה.
אני רוצה לראות אותה בוכה, בדיוק כמו שאני רוצה לראות אותה
צוחקת, כי כשאני אראה אותה בוכה, בוכה באמת, אני אדע שהיא
נשברה, אני אדע שהיא מוכנה שאני אעזור לה, אני אדע שהילדה שבה
לא הלכה לאיבוד ושהיא אוהבת אותי מספיק, ויודעת שאני מכירה
אותה מספיק בשביל שאני אראה אותה ככה.

אבל עד אז היא יעלי ולא יעל.







יולי 2002