מאיה ואני היינו חברות טובות טובות מאז ומתמיד. מאיה תמיד
הייתה גבוהה ורזה, בלונדינית עם עור בהיר בהיר, עיניים כחולות,
ולעומת זאת לי היה שיער חום, עיניים חומות, ועור בהיר, טיפונת
יותר כהה משלה. גרנו די קרוב אחת לשנייה, לה הייתה וילה יפה
ומפוארת, אני גרתי בדירה בת שתי קומות. אפילו בכתה א' היו
לשתינו מחזרים, היינו יפות מאוד. תמיד חשבתי שאני יותר יפה,
והיא גם יפה, אבל לא משהו מיוחד, חיוורת כזאת, גבוהה ורזה.
תמיד הייתה בינינו מין תחרות. יותר נכון ביני לבינה , אני
יזמתי אותה ורק אני השתתפתי בה. מי תהיה יותר יפה......אבל
בגיל 13 היא סיפרה לי שהם טסים לשליחות בלוס אנג'לס ויחזרו
בתוך שנה. היה לי נורא קשה להפרד ממנה,  והבטחנו לשמור על קשר.
באמת הקשר החזיק בשנה הראשונה, שלחנו מכתבים. היא סיפרה לי על
החבר שלה, ועל האמריקאים בכלל. היא כבר דיברה אנגלית
שוטפת....אך חודש לפני שהייתה אמורה לחזור היא צלצלה ואמרה
שהשתנו התוכניות, והם טסים לפינלנד לשנה, וכנראה אחר כך
לשוודיה. השנים עברו והקשר התרופף, דיברנו אולי 3 פעמים בשנה.
אחרי ששהתה שנה בפינלנד ושנה בשוודיה, סוף סוף הייתה אמורה
לחזור. איך התרגשתי!! בתקופה הזאת דיברנו כמעט פעמיים בשבוע,
נרגשות לקראת המפגש. היא סיפרה לי שהיא שולטת בפינית ושוודית
כמו אנגלית, מדברת אותן שוטף. קצת קינאתי בה בגלל זה. אבל
חודשיים לפני שנפגשנו אמא שלי אמרה לי  שההורים של מאיה נקראו
לשרת עוד שנה בשליחות. הפעם הם נוסעים לגרינלנד, אבל הם כנראה
ישהו שם רק חצי שנה ובינואר הם יעברו לקנדה, לואנקאובר. היא
שלחה לי מכתב נרגש בו היא כתבה שזה מתחיל להרגיז אותה כל
המעברים האלו, ושנורא עצוב לה שהיא צריכה להפרד מהחבר השוודי
המדהים שלה. היא שלחה לי תמונות של החברים שלה. נפלתי אחד אחד.
החבר שלה מגיל  כמעט 14 בארצות הברית היה בלונדיני יפה, החברים
שלה מפינלנד (היו שניים)בגיל 15 היו יפים כל כך, אחד היה
דוגמן, והחבר הדני שלה  מגיל 16 היה עוד בלונדיני חמוד, אך בכל
השנים האלו היא לא שלחה לי אפילו תמונה אחת שלה. בשנה בה הייתה
בגרינלנד ובקנדה שמרנו על קשר ממש טוב, ואחר כך היא עברה
לקליפורניה לשנתיים. סוף סוף, בגיל 19, היא הרימה צלצול
והודיעה שהיא באה לארץ ב24 בינואר. אחרי ששפכתי בפני המפקדים
שלי את הסיפור המרגש הם נתנו לי שחרור של שבועיים להיות אתה,
כמה התרגשתי. שוב חזרה אלי תחושת התחרות הישנה. הבטתי בעצמי
במראה ואמרתי לעצמי כמה אני יפה, השיער החום הגלי שלי נשפך על
כתפי, לבשתי סוודר תכלת אלגנטי וג'ינס מתרחבים. היה קריר.
הבטחתי לה שאני אחכה לה בשדה התעופה ואסיע אותה באוטו החדש
שלי. חיכיתי לה עם כל המשפחות המתרגשות, מרוטת עצבים. כל
הנוסעים יצאו כבר, נותרו מעטים מאחור. לפתע בין היוצאים
האחרונים הייתה דמות שכאילו זהרה, גבוהה מאוד, רזה, צעדה דמות
נשית יפהפיה, שיער בלונדיני בהיר בהיר מתנפנף ברוח מאחוריה,
ועור שזוף וכהה שנגד לגמרי את גוון שערה, אך הכל היה טבעי (נו
היא גרה בקליפורניה שנתיים) היא לבשהשמלה קצרה בצבע תכלת עד
לאמצע הירכיים, זרועותיה חשופות, משקפי שמש שקופות גדולות
בגוון כחול על שערה, ונעלי עקב עדינות, עקב דק דק גבוה, כל מה
שכיסה את החלק העליון של הרגל הייתה מין שרשרת כסופה ועדינה,
שהייתה הסוגר. היו לה רגליים ארוכות שזופות ויפות.....היא
הייתה יפהפייה. הרבה יותר ממני. נראה היה שהכול עצר בעת שהיא
צעדה בין האנשים. לפתע היא עצרה, הביטה מסביב וננעלה עלי
בשניות. הרגשתי כעורה וקטנה ליד אותו מלאך זוהר. היא חיבקה
אותי בעדינות,  חייכה וחשפה שיניים צחורות, ואמרה בקול המוכר
,בשפה נקייה וטובה אך שזורה במבטאים חלשים שבקושי נשמעו, של
שוודית, פינית ואנגלית. "עומר! כמה השתנית! איזו יפה את!! פשוט
מדהימה!" נראה לי שבקושי עמדתי מול היופי שלה וחייכתי אליה "גם
את" אמרתי. בדרך היא לא הפסיקה לדבר, שמתי לב שבזמן שדיברה
לפעמים פתאום התחילה לדבר בשפות שונות בלי לשים לב. הטלפון שלה
כל הזמן צלצל, וכל פעם היא דיברה שפה אחרת לצד השני. רק פעם
אחת היא דיברה עברית, עם תייר שהכירה. אבל זה היה רק התחלה
להפתעות שצצו בחודש הבא. הזמנתי אותה להתארח אצלי בדירה והיא
הסכימה. היא כאילו לא התביישה ממני בכלל, הסתובבה בבית
בתחתונים וגופייה, ולעיתים אף ערומה. נו במה יש לה כבר
להתבייש...היא הייתה מושלמת. היא הדהימה אותי פשוט, פעם הלכתי
לבדוק עם היא ישנה בחדר שנתתי לה. היא ישנה ערומה, עטופה רק על
ידי הסדין הלבן, שערה פזור. מלאך. יום לאחר מכן היא נכנסה לבית
עם שלוש שקיות מלאות בבקבוקי חלב. "אני עושה אמבטיית חלב" היא
הסבירה "זה עושה עור יפה וטוב", ובאמת היא מילאה את האמבטיה
בחלב.....חיכיתי שיהיה לה חבר. יום אחד, אחרי שבוע, בזמן
שישבתי וקראתי, שמעתי קולות צחוק מבחוץ. לפתע הדלת נפתחה והיא
נכנסה, לבושה בחולצת בטן קצרה קצרה וצמודה עם שרוולי שלושת
רבעי, בצבע שחור, וג'ינס בגזרה נמוכה. היא אחזה בידה את היד
של....חיכתי שנייה שהוא יכנס ונשבעת לכם לא נשמתי איזו שנייה.
זה היה הדוגמן הכי נחשב בארץ, זה שמופיע בכל תוכנית בידור
שנייה וחתיך בטירוף! היא הביאה א-ו-ת-ו בלי בעיה, בלי ייסורים
ושטויות כאלה. פחד. היא הציגה אותו לפני, ואני צחקקתי במבוכה.
היא לקחה כסף והם יצאו. נאנחתי.ואני חשבתי שאני יפה? פהה.
החודש עבר במהירות, בלי ששמתי לב, איכשהוא הצלחתי להתשתחל מעוד
שבועיים בצבא. יום אחד היא באה אלי ואמרה לי שזהו, היא נוסעת
"לאן??" שאלתי אותה בפליאה. להפתעתי היא פרשה תוכנית מפורטת על
השולחן והסבירה לי: "ראשית אני נוסעת הביתה לקליפורניה לקחת את
כל החסכונות שלי והדברים, אחר כך אני טסה להולנד, קיבלתי מהם
הצעה ממש שווה, אני הולכת להיות שם כמה חודשים לתצוגות אופנה
וכו', אחרי שאשתכר אני אסע לפינלנד, לפגוש את החברים, ואז
לשוודיה, ואחר כך אני נוסעת לבלגיה לדגמן שם, ואז לטיול בן חצי
שנה בברזיל ואז אני אבנה לי בית בלונדון ואדגמן. " נותרתי די
בלי אוויר. טוב....."אמרתי, אבל מה עם החבר??" היא הרכינה את
ראשה "ניסיתי לחבב אותו, אבל.....הוא היה לא מספיק יפה......"
פערתי את פי. ואכן היא נסעה, ולא ראיתי אותה מאז. רק הרבה שנים
אחר כך, כשנסעתי ללונדון, ראיתי פוסטרים שלה בכל מקום,וחיפשתי
אותה. השארתי את בעלי ושני ילדי, מאיה וניר,בלונדון ונסעתי
לכתובת שנתנו לי, מחוץ ללונדון. פתח לי איזה דוגמן או משהו
בעיניים עצובות. "היא מתה  אתמול" הוא הזיל דמעה. שני ילדים
יפים וקטנים עמדו מאחוריו, חסרי הבעה. "מה קרה לה??" שאלתי
בקול חנוק
"תאונת מטוס, היא הייתה בדרך לישראל להפתיע חברה שלה,עומר,
לכבוד יום ההולדת ה27" קפאתי. "אני עומר" אמרתי בשקט. הוא אמר
לי מזל טוב במרירות, והלכתי.

כך נפלו יפים