האור נראה שונה פתאום, עמום יותר,
הרוח הנושב דוקר ורך.
מעולם לא ראיתיו כל-כך שקט, קודר -
הבית, בו גדלתי, זר כל-כך.
כולו אבוק, נטוש, רדוף רוחות,
פניו קמוטות בלעג אכזרי,
ובדממה מהדהדים בו חיבוטי-קברות.
מפני הקול הזה הגן עליי שמונה-עשרה שנים
הצלב על צווארי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.