ושוב הלילה כאן והעניים שלי מסרבות להעצם.
אתה רודף אותי לאורך כל היום
והראש שלי מתמלא במחשבות
ובחושך זה רק מחמיר
כי כשאני מנסה להרדם וקצת לשכוח
שאתה כבר לא איתי
אני מתחילה להזכר, כל פעם מחדש
שנלקחת ממני
ואין לי מנוחה.
לכל מקום שאני הולכת אתה איתי בלב,
וכל אחד שאני מסתכלת עליו מזכיר לי
שהוא לא אתה ולעולם לא יהיה.
ואיך הצלחתי לשכוח מכל הדברים
דווקא את ההכי חשובים
כמו הריח שלך, או הקול שלך,
או העניים הכחולות האלה שפעם הסתכלו עלי (כן גם עלי)
באהבה
ואת הטעם המתוק מריר הזה,
הטעם של הנשיקות שלך,
שלעולם לא רציתי שיגמרו.