הוא הביט בי במין מבט מתוק כזה, אחד, שכל נערה ואישה תתאהב בו
מיידית.
אני הבטתי בו בחזרה וחייכתי אליו חיוך תמים ונשען עם ידו על
הלוקר אז הוא התקרב אליי עם פניו ואמר "את פנויה הערב?" הרגשתי
אומנם חלשה ופוחדת לידו אבל באותו רגע הרגשתי מוגנת ושרועה
בזרעותיו גמגמתי ואמרתי "כ...כ...כן" הוא הנהן תוך כדאי שאמר
"יופי, אאסוף אותך ב-7, בסדר מותק?" למרות שאני אוהבת אותו,
סליחה, מתה עליו! אמרתי לעצמי "מותק?! אפילו לא יצאתי איתו
ואני אוהבת רק את הקנקן שלו ולא את תוכנו והוא קורא לי
"מותק"?!" אך בכל זאת, אם אתחיל להיות תוקפנית הוא יבטל את
הפגישה, רק הנהנתי והלכתי לכיתה, לא יודעת למה אבל הרגשתי שהוא
מנצל אותי ואמרתי "אויש! את כ"כ פראונדית יעל".
כשהלכתי הביתה הוא לקח אותי בזרועתיו ונישק לי על הלחי, ברור
שהוא ציפה שאנשק גם אותו ונישקתי אותו קרוב לשפתיים... עצמתי
את עיניי והרגשתי שאני בתוך טירה חשוכה והוא מגן עליי ומנשק
אותי חזק.
אך כשפקחתי את עיניי מצאתי את עצמי בשער הבי"ס ואת חבריו
עושים "אווווווווו" הוא(עומרי) אמר להם "שקט!!" והם נשקטו.
אני הלכתי הביתה מוצפת אור ושמחה וניסתי לתאר את תגובתן של
החברות שלי כשישמעו על זה "דייי! באמת?! איך זה היה?!" "את
עובדת עליי-נכון?" "זה לא יכול להיות!!!" ועוד כל מיני
שטויות...
כשחזרתי הביתה חפרתי בארון הבגדים והעפתי כמעט את כל הבגדים
מהארון שיצרתי לעצמי גבעה קטנה... היו בגדים קצרים מידי, קטנים
מידי, ילדותיים מדי, פרחוניים מדי, צבעונים מדי...
עד שמצאתי את הבגד המושלם! שמלה מיני שחורה נוצצת...
אחותי, הספרית המקצועית של הבית עשתה לי תספורת יפהפייה
שהתאימה לי לשמלה לנעליים ואפילו ללק!
נראיתי ממש כמו כלה שעומדת להתחתן (אבל אתם מכירים כלה שמתחתנת
בשמלה שחורה?!)
אני ישבתי זקוף כדאי לא להרוס את התספורת מול הטלוויזיה עד
שהוא יגיע... שמעתי צלצול בדלת וצעקתי "אני עונה!" שנדמה לי כל
הבית התזעזע.
אני בדקתי אם התספורת שלי כמו שצריך... לפני שפתחתי את הדלת
לקחתי אוויר, נשפתי...
ופתחתי את הדלת, וראיתי שמה את עומרי עם עיניו הצלולות עם זר
פרחים, והוא אמר לי בקול חביב "הנלך?" לקחתי את זר הפרחים,
לקחתי נשיפה, נתתי לעומרי חיוך קטן ושמתי את זר הפרחים
באגרטל.
החזקתי לו את היד ואמרתי "נלך". הלכנו למסעדה מפוארת- שכידוע
במסעדות מפוארות אני תמיד מסתבכת, לא יודעת באיזה מזלג להשתמש
למה ובאיזה כף.
לבסוף הערב הכל הסתדר ולא היו פאשלות (פשיו... איזה מזל!!).
יצאנו מהמסעדה והוא אמר לי "חכי" אמרתי לו בחשש "מה? יש לי
חתיכת אוכל על הפנים או בין השיניים?" עומרי אמר ברומנטיות
"לא... אבל חסר משהו" שאלתיו בחיוך תמים "מה?" הוא אמר
"השפתיים שלי" ונישק אותי כשכימעט התעלפתי...
הוא ליווה אותי עד הדלת ונתן לי נשיקה על הלחי מכיוון שראה את
הוריי  ואני העפתי לו נשיקה פתחתי את הדלת והריי התחילו לתחקר
אותי, עליו, כרגיל "מה שם משפחתו? האם הוא בא ממשפחה עשירה?"
ועוד מילארד שאלות לפחות... לא עניתי להם.
עליתי למעלה, החלפתי את הבגדים לפיג'מה ופירקתי את התספורת
ונחתתי על המיטה עם חיוך ענק על הפנים.
למחרת- באתי לבי"ס שמחה ומלאת חיים, וראיתי שכולם מצביעים עליי
וצוחקים עליי, בדקתי, לא באתי עם פיג'מה, בדקתי שוב, השיער שלי
היה מסורק יותר מתמיד... פתאום ראיתי אור מחדר התקשורת, חשבתי
לעצמי "כבר התחיל השיעור?" קולות צחוקים בקעו מתוך החדר ושמעתי
את עומרי אמר "ואיך היא כמעט התעלפה כשנישקתי אותה... יש לה
שפתיים יבשות! גועלית" וכולם התחילו לצחוק.
אני התחלתי לפרוץ בבכי... רציתי לעוף מהבי"ס, רציתי להתאבד...
רצתי לשירותים והתחלתי לבכות בכי תמרורים ושאלתי את עצמי "למה
אני??? מה עשיתי לו? למה דווקא אני? למה לא מישהי אחרת?" פתאום
באה ה-אקס שלו ואני ידעתי שהיא תתחיל לצחוק עליי אפילו יותר
ממנו אז ניגבתי את דמעותיי וניסיתי ללכת מהשירותים אבל היא
עצרה בעדי והיא אמרה "תראי, אני מבינה את רגשותייך, גם לי הוא
עשה את זה, גם עליי כל הבי"ס צחק... ויש לי תוכנית" חייכתי
והסתובבתי לאחור ושאלתי "מהי?".
באותו יום בערב- לבשתי את הבגדים הכי כרונים שלי, ופירעתי את
השיער, ולקחתי את זר הפרחים הנבול שהוא השאיר לי ובאתי אליו...
זמזמתי בדלת דחסתי את הזר לתוך ידיו והוא בהה בזר ואמר
"ת...תודה" וזרק את זה לפח (והוא עוד חשב שלא ראיתי...) ואמרתי
לו "הנלך?" הלכנו לאיזשהו חורבה שאמרתי שאני חברה קבועה שמה...
ושאלתי אותו "אתה רוצה לשירותים?" הלכתי איתו לשירותים ואמרתי
"תתפשט..." אחרי שהוא התפשט הוא ראה פלאשים מכיוון כל מקום.
למחרת- כל הבי"ס צחק על עומרי ואני והאקס שלו עברנו לידו
ואמרנו לו "צוחק מי שצוחק אחרון".