הסיפור שלנו יודע עניין, הוא מספר על ילדה שקראו לה מעיין. לה
היה מראה חינני ורגיל והיא אהבה ילד שקראו לו גיל. ילדה שקטה
ביישנית ומאוד מיוחדת, בנים לא הכירו אותה כמו שהיא הייתה
באמת. קבעו לה סטיגמה של ילדה חכמה ושלא כל-כך אכפת לה מהבנים,
ולמרות שזה לא תמיד היה נראה כך, בנושא באמת הייתה קצת על
הפנים. זה לא שלא רצתה, פשוט הייתה קצת חלודה. לא ידעה איך
לגשת, לא ידעה איך לפנות היא העדיפה את השעות הפניות לבלות בין
הבנות. שם הרגישה בטוח, לא דאגה לשטיות ורק בלב קיוותה, שאולי
משיהו יאהב אותה.
הסיפור שלנו מתחיל ביום די חם, מעיין לבשה חולצה קצרה אבל החום
היה מתאים ללכת לים. לבית-ספר כרגיל הופיעה, לשיעורים כרגיל
הגיעה ובהפסקה על הספסל יחד עם חברות ישבה ופטפטה. היא לא ידעה
שבדיוק ממול נוטע לשמאל, יושב לו ילד שיודע הכל. הוא היה חבר
של גיל זה שמעיין אהבה, ושמו היה אלעד שפירא. היה מקובל ומבין
עניין בבנות, היה לו כל יום למישהי אחרת לחכות. חתיך הורס אבל
לא כל-כך יפה, אתם יודעים מין ילד נחמד שכזה.
כולם ידעו שמעיין אהבה את גיל, היא בעצמה סיפרה לו וסיבכה את
עצמה במין סיפור לא רגיל. זאת הייתה עוד סיבה למה הבנים העדיפו
לשמור מרחק, היא כל כך כבר רצתה לראות את הדבר נמחק. היא
הרגישה איך הסטיגמה מרחיקה את כולם, היא ניחמה את עצמה בזה
שהעולם לא מושלם.
ואותו אלעד הרגיש שמשהו קטן מיוחד. משום מה דווקא על מעיין שם
את עינו, אבל לא ממש חשב שזה ענינו. הוא השאיר לגיל לטפל
בילדה, הוא פשוט לא חשב שיש לו סיכוי לבלות בחברתה. זה לא נראה
היה שהיא ממש מנסה להיות עם בנים, אולי פשוט עניין אותה דברים
אחרים.
אלעד המשיך כרגיל ובכל יום דיבר עם הבנות, מדי פעם אפילו החליף
מילה או שתים על מעיין גרנות. היה לה חיוך ביישני מעניין,
ואלעד התחרפן. למה גיל לא נותן לילדה השקטה הזדמנות, אולי אם
הוא יכיר אותה ידע שזוהי שטות. רק מסיפורים אלעד הצליח לשמוע,
מעיין ילדה אחלה אין הרבה כמוה.
מעיין שמה עין גם כן על אלעד, תמיד היה נראה לה שהוא נחמד. אך
בהתחשב בעובדה שהוא חבר של גיל מנשה, היא ידעה שאין לה סיכוי
עם הילדה זה. בטח הוא כבר שמע סיפורים והכיר אותה בצדדים
אחרים. מעיין רק בקשה הזדמנות להראות איך היא באמת, אולי אז
יכרו אותה ויהיה לה יותר קל להשתלב. עם כל ריס שנפל בקשה
משאלה, הלוואי ויסדרו העניינים בשבילה.
להיות ביישנית לפעמים הפריעה לה מאוד, אך מה יכלה לעשות היא לא
מאלה שפתאום תתחיל לשיר ולרקוד. היא לא אהבה להיות בולטת
במיוחד, אך רצתה שמישהו יראה בה משהו מיוחד.  אלעד לא יכל לגשת
וסתם כך לדבר, היא הייתה יותר מדי לא קשורה, משהו אחר. היה לנו
שפע של ניסיון עם בנות, והוא לא באמת הכיר את מעיין גרנות. ידע
שהיא מקבלת ציונים גבוהים, יש לה המון חברות ובטח גם תחומי
עניין מגוונים. אפילו איפה היא גרה רק יכל לנחש, באיזה שהוא
מקום לדבר איתה גם הוא מעט התבייש.
מעיין בלילות חלמה, כיצד הכל יסתדר ומישהו יאהב או אפילו יחבב
או סתם ידבר. היא רצתה להיות מאלה שהולך להן בקלות, מאלו שתמיד
מוצאות מה לומר וגם יודעות מתי. היו לה הרבה חברות עם ניסיון
והיא הרגישה לפעמים שהיא נדבקת אליהן המון. היא פשוט מצאה כבר
דרך לדבר עם הבנים, אבל קיוותה שהמצב ישתפר עם השנים. שגם
בטלפון יוכלו להחליף כמה אותיות ובימי שישי יוכלו בערב לצאת
לבלות.
ויום אחד באמת המצב התחיל להראות שונה, המורה לספורט נדבה אותה
לקחת חלק ממשחק ספורט משונה. ומפני שספורט היה הצד החזק גם של
אלעד, הוא היה במקום כמו כל אחד. הם החליפו מילים והיה נעים,
ובאותם רגעים קרו כמה דברים.
מאז החלו לדבר, טוב זה לא הכל, אבל הדברים מעט התחילו להסתדר
זה היה חשוב יותר מהכל. וגם גיל היה בסביבה אך מעיין ניסתה
להראות אדישה. היא רצתה סיכוי איתו אבל ידע שלא תוכל להיות
הרבה בחברתו. העניינים כבר היו יותר מדי מסובכים, ככל שהסתבכו
הפתרונות נראו קשים. היא ניסתה פשוט להמשיך הלאה, לא לתת
לסטיגמה ולידע המוקדם ששמעו עליה להשפיעה על מעשיה. ולאט לאט
זה עבד,
היא אף פעם לא הייתה לבד. ושאלעד הציע לה באחד מהימים לצאת,
היא לא ידעה עוד מה בגיל היא מוצאת. היא סללה דרכה לפתרון,
ולהיות עם אלעד זה הדבר הנכון. למרות שהיא הייתה מאוד ביישנית,
להתחיל להיות עם הבנים זה התוכנית.
עם הזמן מעיין גילה שלהיות ביישנית זה לא דבר כזה נורא.
העניינים יכולים להסתדר, הם לא יכולים לנצח להיות מסורבלים
וגרועים עוד יותר. וגם אלעד הבין שלמרות שמעיין לא הייתה אחת
מכולם, היה בה משהו אחר די מושלם. אומנם לחבורה לא הייתה שייכת
ועם גיל היו קצת בעיות, אבל זה לא מה שמנע מאלעד לפעול, הוא
היה בטוח שזה הדבר הנכון. ובתוך הסיפור היודע עניין, על ילדה
בשם מעיין. יש אפילו מוסר-השכל, ובשביל להבין אותו פשוט צריך
לקרוא את הסיפור ומעט הסתכל. לפעמיים צריך להתפשר לשני הצדדים,
אי אפשר להישאר לנצח ביישנים...