[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דויד אלמוזנינו
/
חולה אהבה

מושיקו היה בחור תמהוני, מוגבל בתנועותיו ובדיבורו, הוריו
מספרים כשבא לאוויר העולם לא הגיע מספיק חמצן למוחו, וזה פגע
בתפקודו הנורמלי. הוא בן עשרים אך מתנהג ומבין כמו בן שבע, רק
בדבר אחד אין לא מגבלות בענייני מין.

מושיקו תמיד השתרך אחרי הוריו קשה היום הלך אחריהם לכל מקום
גורר את רגלו הסמלית שלא תמיד נשמעה לו.

יש לו דמיון מפותח, אך כל מחשבותיו ודמיונו על עניינים של בינו
לבינה. לפעמים היה יוצא לשוטט בסמטאותיה הצרים והמפותלים של
העיירה במקומות הרחוקים מצפיפות אדם ורעש . את כל חושיו היה
מחדד כדי לראות חצאי אנשים בחלונות. אם התמזל מזלו ראה
דמויותיהם מאחורי וילון סגור כשהם מבצעים דברים מענגים עד
לכאב. או ראה נערה עם מכנסיים קצרים והדוקים יושבת אל השולחן,
לשיו היה תר אחרי מבטה. מבט אחד שלה, היה מספיק כדי להביאו
להתעוררות מינית.

בסמטאות הוא הולך כל הזמן לאט הוא יודע שאסור לו לעמוד
ולהסתכל פן יחשב למציץ הוא ידע מה זה מציץ לפי החוק והשתדל
מאוד לא לפגוע בפרטיות של האנשים.רק פעם הוא ראה במרפסת אישה
בוגרת ובשלה באמת, עם עיניים גדולות וחכמות, בשר לבן ורענן
ושדיים גדולות, ובדמיונו הוא רואה  אותה מתפשטת באמבטיה ועושה
מקלחת, היה רוצה להיות במקום המראה הדהויה שלה ולראות את שדיה
את גופה. הוא חולף על פני האישה המלאה עיניו פעורות עורו לוהט
הוא התקדם לאורך הסימטה וכמעט נופל. מתחיל להחשיך, בחדרי הבתים
נדלקים האורות, ומתכוננים לארוחת הערב, אחרי זה באים תענוגות
הלילה, סח לעצמו.

הוא כפות,  בדמיון החולני שלו הוא חולה, חולה אהבה, הסיפוק
המיני שלו מושג מראיה, האנרגיה שבו לא יוצאת החוצה ועושה לו
פצעים בקיבה, הוא בטוח שיש לו אולקוס.

"מי יודע? נכסף בסתר ליבו, אם יבוא יום  אחד ותיעלם האווירה
השמרנית בעיירה שבא מניות נחשבת לדבר גס ומכוער, ויועלמו כל
הדברים והסיפורים המכוערים, ואפשר יהיה לשוחח על מין בחופשיות
ובטבעיות וללא תסכול.והוא ויצעד בראש זקוף ובביטחון לאורך החוף
על החול הלבן והרך, ויקבלו אותו כמו שהוא, ללא בושה ועלבון
בטבעיות ובמתיקות. חכם אחד גדול בעיירה אמר: "המיניות האנושית
בנויה על ראייה. מציצנות, היא חלק  מההתנהגות האנושית,
התבוננות היא חלק נורמלי, ובני האדם אוהבים להתבונן, "לעשות
עיניים".


פתאום זה קורה ביום קיץ על רקע ים ושמים כחולים .בהיותו יחד עם
הוריו בחוף הים היה נדמה לו שאישה אחת חיכה אליו. הוא הסתובב
לאחור לראות אם לא חייכה לגבר אחר שהיה מאחוריו, לא, הוא היה
לבדו לאורך כל החוף, החיוך היה בשבילו, בשבילו בלבד. היא הייתה
גדולה, גדולה כמו שהוא חלם, עם שדיים ענקיות, הוא ראה רק את
החלק העליון של גופה , הוא היה חייב לראות עוד, התקדם קצת וראה
אותה בכל תפארתה, אישה קצרת קומה, רחבה וכבדה, אישה שקשה
להפיל, אישה שקשה גם להקיף, אישה שטוב להישען עליה אם עייפים.
שמלתה הפרחונית היגיעה עד ברכיה, מתחת נגלו שוקיים שהלכו
והתעבו מאוד כלפי מעלה.

הוא ניגש אליה ואמר לה: "קוראים לי מו--שי-קו".

"לי קוראים א-נ-ה, אני גרה  לא רחוק מהמכולת".

אנה, כבר מעל גיל שישים.היא שמנה נורה, כהרגלה הייתה יושבת בכל
כובד משקלה על כורסת העור האדומה והבלויה ומלטפת את בטנה,
הרגישה בודדה ומצוברחת,  בעלה מת לפני כמה שנים, מאז הזניחה את
עצמה.

מושיקו, התחיל ללכת לביתה בקביעות. ביתה היה קטן, חדר וחצי
מהמבנים הראשונים שנבנו בעיירה.הבית היה נקי מאוד ומסודר, היו
יושבים במרפסת ומשוחחים על עניני היום בעיירה, או שחקו קלפים.

הם התחילו לצאת יחד, היה לובש את החליפות של בעלה המנוח שהיו
גדולות עליו ועניבה שהתאימה לו אנה. היא לבשה תמיד שמלה ורודה
ואוורירית שנראתה עליה כמו אוהל ותיק עור שראה ימים טובים
יותר. הם החזיקו ידיים והלכו יחד בצורה מוזרה מאוד, היא
התנדנדה לצדדים והוא גרר את רגליו, כך הם היו עוברים בשביל
הראשי לכל אורכה של העיירה בביטחון מלא ובראש זקוף.

הוא החל לגור אצלה, לא חזר יותר לבית הוריו. אנה למדה אותו
הרבה דברים חשובים בחיים. מצבו התחיל להשתפר  והבין את גודל
הסבל שנגרם למי שמציצים לה, אנה הצליחה  להרגיע את רוחו. גם
הדיבור יצא לו יותר בקלות, ואפילו הצליעה שלו כמעט נעלמה, אין
ספק שיד הזקנה היה בדבר. בעיירה את כולם עניין רק דבר אחד אם
היא שוכבת אייתו.





היא לבשה את החלוק האדום הקרוע, שדיה הגדולות היו חשופות למחצה
וקווי גופה נראו בברור מבעד לחלוק הקל והשקוף. הוא הניח את
ראשו על ברכי הזקנה ובכה בכי מר,  הוא ליטף את שדיה מבלי להרים
ראש. היא חלצה שד ענק והוא ינק ממנו כמו ילד קטן ורעב. רגלי
הזקנה היו פשוקות,  היא נגבה ברוך את דמעותיו הוא השתוקק
נואשות לחיבה ואהבה. הוא שאל את עצמו: אם היא אוהבת אותו בגלל
שהוא טיפש??.

בלילות היה מחליק למיטתה החורקת, מתחיל לחמם אותה בשיטתיות כמו
שהיא לימדה אותו. את כפות הידיים משפשף בכפות ידיו אחר כך עבר
לכפות הרגלים והיא גם לימדה אותו מה זאת זקפה. הם ערומים לגמרי
הוא נצמד אליה מחזיק אותה חזק כדי לא לפול מהמיטה החורקת כל
תנועה קלה עלולה להעיף אותו. אצל הזקנה ניעורו דחפים מיניים
שכבר גבעו, גופה להט מתשוקה. היא נשכבת על גבה בטנה הנפוחה
עולה ויורדת חלופות, הוא מניח את ראשו על ערוותה ונושק אותה
ברפרוף ונוגע בעדינות, בעדינות.

גופיהם נצמדו זה לזה הם נבראו כדי לחדור זה לתוך זה, הם שותפים
שמשלימים אחד את רעיהו. ההנאות נפלאות, צפויים להם עוד ימים
יפים.








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי הזיז את
הגבינה
שלי?!?!?!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/9/02 18:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דויד אלמוזנינו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה