[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בעבר הרחוק כולםיכלו עוד לעוף.
זאת הייתה מן יכולת כזאת שנולדים איתה, לא שכולם היו טובים
בזה, אז פתחו בית ספר. בית ספר לעיפופים.
באותם ימים רחוקים חיו שלושה אנשים, אשר חוץ מהיותם חברים נורא
טובים, לא היה בניהם שום קשר.
הראשון היה אלון. בן 19, לא עושה כמעט כלום (באותם ימים כולם
הרי יכלו לעוף, אז לא היה צורך במלחמות, אז גם לא היה צורך
בצבא...)הולך לים, ולומד תאוריית טיסה באקדמיה הגבוהה ללימודי
טיסה על שם ציפורה דרור.
השני היה מייקל, או מיכאל, איך שתרצו, שעלה לארץ מתאילנד,
למרות שההורים שלו בכלל אמריקאים. מייקל היה בן 17באותו זמן.
בסיסט של להקה בשם "כנפיים", טיפוס די דיכאוני עם נטייה לחשיבה
שלילית, אבל בנאדם סבבה כשמכירים אותו באמת. הייתה לו סיבה
להיות בדיכאון, הוא לא ידע לנחות.
השלישית הייתה ליאורה, ששנאה את השם שלה, אז כולם קראו לה
ליאו.
בת 16.5 , שנשרה מבית הספר לעיפוף, כי ידעה לעוף יותר טוב
מכולם, וכבר לא היה לה מה ללמוד, אז היא פשוט הסתובבה כל הזמן
עם אלון ומייקל, שאת מייקל בכלל העיפו מבית ספר.
וזה מה שקרה:
השנה הייתה 1987. אלון הכין את עבודת סוף השליש, מייקל ניסה
להלחין שיר חדש, וליאו תפסה את מקומו של אלון בים.
משעמם. למייקל כואבות האצבעות מהמיתרים, לאלון כואבות האצבעות
מהכתיבה, ורק ליאו נהנית.
אז ליאו מציעה להם לבוא לים ולהינות יחד איתה, אז הם באו.
אלון וליאו דיברו על נושא העבודה של אלון, (מוטת הכנפיים של
הנשר, לא משהו מיוחד), ומייקל בהה.
"מייקל!" צעקה ליאו לפתע.
"אה..... מה?...." התעורר מייקל מהזיותיו.
"אתה חולם." אמר אלון "על מה אתה חולם?"
"על ים." אמר מייקל."על ים גדול גדול. וצהוב."
"צהוב?" שאלה ליאו.
"צהוב." ענה מייקל.
"בחיי, אתה מוזר." אמרה ליאו.
"רוצים לראות את סגנון הנחיתה החדש שלי?" שינה מייקל את
הנושא.
"אז למדת סופסוף לנחות כמו שצריך?" שאל אלון בלגלוג קל.
"למה אתה מזלזל? תראה" אמרה ליאו ועזרה למייקל לקום מהחול.
מייקל התרומם באוויר, עשה כמה לופים, וטס במהירות אל עבר
האדמה.
ליאו ואלון ידעו שזה לא יגמר בטוב.אז הוא טבע בים. דיברו על זה
בחדשות. אמרו שהוא בכלל התאבד.
"צהוב." אמרה ליאו."הוא באמת היה מוזר."
וביום ה-11/12/1987, נגזלה מכולם היכולת לעוף.
"זה מסוכן מידי" אמרו האחראים.
"זה נותן לצעירים רעיונות משוגעים" אמר מישהו אחר בקול
סמכותי.
יום אחד. פיספסתי ביום אחד. למה לא יכולתי להיוולד כמה שעות
מוקדם יותר???







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ישראל, כמה גרם
גרעינים
שחורים?


האישה הקטנה
מתחילה לנהל
מעקב תקציבים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/9/02 14:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תותי סעדון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה