מי אומר מתי, מי יודע לאן
מה ניתן לומר כל עוד אנחנו כאן
הכאב צורח אל מערבולות החושים
התקווה נאכלת על ידי החיים.
שאלות רצות לכל עבר, היום ידע הוא כוח
אמול הגרה רק רצתה לברוח
הכאב צורח אל מערבולות המתים
אדון הזמן מופיע ואינם החיים.
לתת יד לעבר, להציל את היום
שנאת האהבה מלאה בשיגעון
וצרחה אילמת נשמעת מחוץ לסורגים
וארון חטאים קטן שמוצב בין הצללים.
ובראשית ברא אותנו אדון הזמן
הוא יכול לתת ולקחת בלי להיות סלחן
ורצונו של אדם להמשיך לחיות
הוא טירוף של כאב הממשיך לצחוק.
מי אומר מתי, מי יודע לאן
מה ניתן לומר כל עוד אנחנו כאן...