הסיטואציה: לאחר פגישה אחת ידידותית בינהם גבי מתאהב באופיר.
הם מחליטים להפגש שוב, היא עוד לא יודעת איך הוא מרגיש (ואיך
היא מרגישה).
היום הוא יספר לה.
המקום: על הדשא בפארק ציבורי.
הזמן: 4 ימים אחרי הפגישה הראשונה.

לאחר כל הדברים שנאמרים בהתחלה (היי/שלום/מה נשמע וכו..)
מגיעים לתוכן העיקרי של השיחה:

גבי: אז איך התרשמת מהפגישה הקודמת שלנו?
אופיר: אתה יודע...היה נחמד, (היא מחייכת) אתה אחלה בנאדם.
גבי: אהה הבנתי.
אופיר: מה איתך? איך התרשמת?
גבי: את מאוד נחמדה, אפשר לדבר איתך על הכל, את ניראת טוב..
אופיר (קוטעת אותו): באמת? תודה, כנל.
גבי מחייך.
אופיר מחייכת אליו בחזרה.
(שתיקה של דקה)
גבי: אז את עושה משהו ביום שישי?
אופיר: אני לא יודעת.
גבי: יש לך מישהו?
אופיר: ממש לא.
גבי: את רוצה מישהו?
אופיר: אני לא בטוחה.
גבי: כי חשבתי..
אופיר: אני יודעת מה חשבת, אבל יש בעיה..
(גבי לא מבין מהנהן עם הראש כמחכה לקבלת תשובה)
אופיר: אני מפחדת להיכנס לקשר.
גבי: אני לא אפגע בך אם על זה את מדברת.
אופיר: לא זה, פשוט לא מתאים לי.
גבי: אני לא מתאים לך, אני מבין.
אופיר: לא לא לא, זה לא אתה, אני דווקא מרגישה משהו כלפייך, כל
היום חשבתי עלייך, חיפשתי תירוצים להתקשר, אתה לא תאמין איך
שמחתי אחרי שקיבלתי ממך הודעה.
גבי: אז אם זה לא אני, אז איפה הבעיה?
אופיר: אולי זה פשוט מהיר מידי.
גבי: אז מה את רוצה שנעשה?
אופיר: אולי קודם ניהיה ידידים?, אני בקושי מכירה אותך, אתה
בכלל לא יודע עליי כלום, אולי שתדע עלי יותר תדע לאיזה צרה אתה
נכנס
גבי: צרה?! פשוט תגידי שלא מתאים לך אני מבין אותך, אל תשגעי
אותי עם ידידים ושיט, ולחכות לראות אם אני עומד בציפיות שלך,
במבחן שלך.
אופיר: אוי אתה לא מבין אותי, אני רוצה! אבל אני לא מכירה
אותך, ואני מפחדת להכנס עכשיו לקשר בלי לדעת עלייך קצת.
גבי בניסיון לצאת מהדרמה: אז יש לי אבא, אמא, כלב, ושני אחים.
אחד בן 8 ואחד בן 14.
לפני שהוא מספיק להוציא משפט נוסף אופיר מצחקקת ואומרת: לא לזה
התכוונתי.
גבי: אני יודע.
אז מה עושים?
אופיר: למה תמיד אני חייבת לענות על כל השאלות הקשות?
אולי אני אשאל אותך משהו עכשיו?
גבי: תשאלי... חופשי
אופיר: אתה כועס עליי?
גבי: מה פתאום
אופיר: מבין אותי?
גבי: פחות או יותר
אופיר: אז... מה עושים?
גבי: אני חושב שאני אלך
אופיר: מה?? למה?
גבי: אני עייף, ואני צריך לחשוב קצת.
אופיר: לחשוב? חשבתי שסיכמנו.
גבי: מה סיכמנו?
אופיר: שאנחנו ידידים בינתיים.
גבי: מה זה בינתיים, כמה זמן זה? יומיים? שבוע? שנה?
אופיר: עד הודעה חדשה.
גבי: עד שתועילי בטובך להחליט.
אופיר: אל תלחץ עליי.
גבי: ורגע, אם אני מכיר עכשיו מישהי בתקופת ה"בינתיים" הזאת ?
אופיר: נו
גבי: תיהיה לך בעיה עם זה?
אופיר: לא, אני אתמוך בך
גבי: על זה בדיוק חשבתי
אופיר: אני לא מבינה אותך
גבי: אם לא יהיה אכפת לך שתיהיה לי מישהי זה אומר שאת לא רוצה
אותי.
אני יודע שאני לא הייתי רוצה לראות אותך עם מישהו אחר.
אופיר( לא יודעת מה להגיד זורקת): אז אולי עדיף באמת שזה ישאר
בתחום ידידים ולא יותר, אני לא צריכה חבר, לא עכשיו.
גבי: אז מה הטעם.
אופיר: אז אצלך זה או חברה או שום דבר.
גבי: הכל או כלום.
אופיר: למה נראה לי שהשיחה הזאת לא הולכת לכיוון טוב?.
גבי: תראי אני מציע את מה שיש לי לתת, רוצה תקחי, לא רוצה לא
צריך.
אופיר: למה זה צריך להגמר ככה? אני אוהבת להיות איתך.
גבי קוטע: היית איתי בדיוק פעם אחת.
אופיר: והיה לי טוב.
גבי: אני שמח בשבילך.
אופיר: טוב אולי די עם הקטעים האלה.
גבי: טוב חמודה תראי זה לא ילך.
אופיר: אולי באמת כדאי שתלך לחשוב על זה עם עצמך.
גבי: אמרתי לך.
אופיר: אוקיי, תודיע לי מה החלטת.
גבי: טוב (מביט לה בעיניים) ביי.
אופיר: ביי.
והיא מסתובבת והולכת, והוא עוד יושב ומביט בה מתרחקת.